תמונה אחת שמדברת בשבילי יותר מכל. ילד יהודי בגטו, מול רובים שלופים. אין לי צורך להוסיף מילים – תמונה אחת שווה אלף כאלו.
ו-64 שנים אחרי, העולם מדחיק ורץ בעיניים פקוחות אל התופת הבאה.
קטגוריות
דיווחי תנועה
להלן תקציר דיווחי התנועה מהמטוס הקל של גלגל"צ מהמסוק הכבד של צבר:
עומס כבד במיוחד הורגש במוצ"ש מצומת צבר ועד מחלף האינטרנט הישראלי. צור וקינמון תיזמנו בממוצע 25 דקות. תודה צור, תודה קינמון. שלומיאל תיזמן את העומס הזה כאינסופי בגלל חוסר יכולת לתקשר עם השרת שלי שנפל. השכן שלי שגר מתחתי הובהל לבית חולים עקב שבר בגולגולת מהשרת העמוס שנפל עליו.
עומס כבד הורגש גם אתמול (יום ראשון) על השרת ברוב שעות היום.
קטגוריות
הודעה למנויי קוראי RSS של האתר שלי
קודם כל אני רוצה למסור תודה לכל מנויי RSS של הבלוג שלי. זה כיף שאנשים אוהבים לקרוא את מה שאני כותב, וזה מביא חשק לכתוב עוד (אבל מה לעשות, הזמן לא עומד לצידי, הוא רץ מהר מידי).
לפני יומיים גלש אצלי באתר מישהו שהגיע דרך הקישור לתמונה של השרת הביתי שלי שהשארתי באחד הפורומים של אובונטו ישראל, והגדיר קריאת RSS מהבלוג שלי.
אני פונה פה פנייה אישית, למי שקורא RSS מהאתר שלי עם תוכנת Akregator החל מלפני יומיים:
תשנה בבקשה את הגדרות הקריאה של התוכנה.
התוכנה קוראת את הבלוג שלי כל 6 דקות.
אתה הורג לי את השרת… 
אין צורך לקרוא את הבלוג שלי יותר מפעם ביום, אני לא כותב נמרץ כמו שזיף. אפילו הרובוט של גוגל מבקר אצלי "רק" פעם ב-3 שעות.
בנימה מכובדת זו, אוסיף לכל הקוראים הקבועים של הבלוג שלי, וגם לאורחים, שככל הנראה בהמשך היום (שישי, 17/4/09) האתר שלי יושבת לכמות לא ידועה של שעות לרגל עבודות תחזוקה (בתקווה שאני אוּכל כמובן מבחינת זמן).
בעז.
בכל אוניברסיטה בעולם (פחות או יותר, למעט אולי אוניברסיטת הקניבלים בדרום זמביה), בדרך לתואר במדעי המחשב צריך ללמוד לינוקס.
למה לינוקס? שאלתי פעם.
"כי כשלומדים את הבסיס למערכת הפעלה, וצריך לחפור בתוך הקרביים של המערכת, מערכת לינוקס היא הבחירה הטבעית כי היא קוד פתוח" נעניתי.
חבר שלי הגיע לזמן הזה שהוא צריך "להתקין לינוקס" בשביל ללמוד. להתקין, פחחח… הוראות ההתקנה שקיבלנו מהאוניברסיטה הן על VMware Player for Windows, והלינוקס הוא קנופיקס. כמה מביש, זה בכלל לא להתקנה.
"תתקין אובונטו" יעצתי לו, "בשביל מה להסתבך עם וירטואליזציה?" – צריך לשמור קבצים מהמערכת על התקן וירטואלי כדי להעביר אותם אח"כ למחשב המארח, כמה תסבוכות רק בשביל לקבל טראומה מלינוקס בלי לדעת שהטראומה היא בגלל הוירטואליזציה על כל קשייה ולא בגלל הלינוקס.
כעבור כמה ימים (השבוע) התקשר אלי חברי משכבר הימים, התקין לינוקס אובונטו בפעם הראשונה (עבר בסדר) ועכשיו הוא צריך להתקין eclipse. כבר אמרתי מתכנתים?
"אין לי מושג ירוק מה עושים פה. לא מכיר בכלל לינוקס. איך מתקינים תוכנות"? הוא שאל אותי.
"באיזה שפה המערכת שלך" שאלתי. אנגלית.
"כנס לsystem, אח"כ לadministration, משם לsynaptic, תלחץ search, תקליד eclipse, סמן את הריבוע שליד eclipse, לחץ apply. עכשיו המתן כמה דקות שהמערכת תוריד ותתקין את התוכנה. בסוף לחץ close".
מזל שאני לא תומך של מתחילים בחלונות. האם היה לי סבלנות לדקלם משהו בסגנון: "חפש eclipse בגוגל, תגיע לאתר של eclipse, הורד קובץ exe, העבר דרך אנטיוירוס, אופס – תתקין גם אנטיוירוס. לא, אין מנהל הורדות אוטומטי בשביל להתקין אנטיוירוס ואקליפס בקליק וחצי. לא, זה לא הקובץ הנכון. אקליפס הוא 100 ומשהו מגה, חפש שוב בגוגל, אתה באתר? תלחץ על download, תאשר הורדה ותבחר מקום לשמירת הקובץ, עכשיו חפש את הקובץ שהורדת בשולחן עבודה, או המסמכים שלי. המסמכים שלי זה כמו תיקית הבית בלינוקס. עכשיו תלחץ עליו דבל קליק, תלחץ כמה פעמים next, עכשיו צריך להפעיל מחדש את המחשב. תמחק אח"כ את הקובץ שהורדת כי עכשיו הוא מיותר".
כנראה שלא היה לי סבלנות לזה, כי כשמדובר במישהו שלא מכיר את מערכת ההפעלה ה"ידידותית" הזו, הסיפור היה לוקח חצי שעה וצפונה (אפילו אם נניח שהוא מסתדר טוב עם מחשבים ורק את חלונות הוא לא מכיר). לכן אשאל שוב את השאלה המתבקשת: איזה מערכת הפעלה ידידותית יותר?
בעז.
קטגוריות
מי מתוחכם יותר?
אני יושב במחשב אצל ההורים שלי, קצת השלמת ידע באינטרנט ערב החג, אוטוטו ליל הסדר. לאחר גלישה כזו ואחרת באתרים החביבים עלי וגם באלו שאני נאלץ לגלוש אליהם, אני מקבל הודעה מוזרה:
אני לא יודע מה איתכם, אני לינוקסאי ולא מבין שפת מחשב. למעט פה ושם אני לא משתמש במערכת המורכבת הזו "חלונות", ולי אין הודעות מוזרות שכאלו בשפה שאני לא מבין. מאז שסיימתי את הקורס באסמבלי באוניברסיטה לא הזזתי מידע לאוגרים במעבד באופן ישיר, לא עשיתי הינדוס לאחור ולא התעסקתי עם כתובות זיכרון ברוחב 32 ביט. זה נראה לי עבודה שחורה מידי בשביל תכנות בשפה עילית.
מאז שעברתי ללינוקס העולם פשוט יותר, מובן יותר. דווקא ההורים שלי לא נחשבים למומחי מחשב, לכן מוזר לי שהם משתמשים במערכת הפעלה שככה נראים הודעותיה (ושבכלל יש לה הודעות כאלו).
ושוב, כמו תמיד, אני אשם בזה… (אבל אני יכול לטעון להגנתי שהתקנתי להם חלונות כשנה לפני שעברתי ללינוקס)
חג שמח ללינוקסאים ולחלונאים, לאלו ששומרים כשרות ולאלו שלא, לאלו שברכו היום ברכת החמה וגם לאלו שקמו בצהריים, לאלו שעושים סדר עם המשפחה ולאלו שעושים סדר במשפחה, בקיצור – חג שמח לכולם.
(נא לא להגיב "אז תעביר את ההורים ללינוקס". מתכנת חכם אמר פעם: "אם זה עובד – אל תיגע". חוץ מזה יהיה להם קשה להתרגל למערכת חדשה)
הנה אני מוצא את עצמי מצטט שוב משפטים שבמקור הגיעו מהתנ"ך.
הפעם על האפשרות לגשם ועננים ביום רביעי בבוקר – זמן ברכת החמה לה אני מחכה בקוצר רוח כבר 28 שנים ועלול לקלקל הכל.
מקור המשפט בספר איוב, פרק ג' פסוק כ"ה: "אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי – יָבֹא לִי".
(גיגול בעניין הביא אותי לכאן).
טוב, אז נחכה עוד 28 שנים. כנראה שלא אסע לירושלים. עדכונים יבואו. נקווה לטוב.
בעז.
הפלאפון הוא החבר הכי טוב של האדם בתרבות המערבית מזה כעשור.
מתוך ה-כמעט-עשור שאני מחזיק פלאפון צמוד אלי (ואם לא האישה לא הייתי זמין אף-פעם), עד כה היו לי בסה"כ 2 מכשירים (אם לא סופרים מכשירים "משניים"), האחרון החזיק אצלי מעמד 6.7 שנים. בשבוע האחרון הוא מראה סימני עייפות ממני.
אצטט כמה מתוך שלל המשפטים שהייתי אומר עליו בשנים האחרונות:
"אני והוא זה חתונה קתולית, רק המוות יפריד בינינו. או שלי או שלו"
"יש בו כל מה שאני צריך מפלאפון – הוא יודע להוציא שיחות ולקבל שיחות, ואפילו מקבל סמס"
"אם הוא היה בנאדם הוא היה היום בכיתה א, כבר יודע לקרוא ולכתוב" – דברים שאמרתי בשנה האחרונה.
"הוא מימי אנטי-טטנוס" – בתגובה למי שאמר שהוא מימי אנטיוכוס.
אני חושב שכוונותי הובנו. אהבתי את הפלאפון שלי וחוץ מהחלפת סוללה פעם ב-3 שנים לא החלפתי בו כלום – גם לא צלצול ושומר מסך.
היו לו אפשרויות של הורדת צלצולים ואייקונים מהרשת הסלולרית, וכשהוא היה חדש הורדתי את המנגינה שהייתה באותם ימים פוסט-להיט: "מוי לוליטה" (נו… של הילדה הצרפתיה אליזֶה, עם השיר היחיד מאז ועד עולם) ואייקון של דובדבנים, שנשארו עמי עד עצם היום הזה.
כמובן שהוא היה מונו-פוני (להבדיל מפולי-פוני) כמו שאר הפלאפונים של אותם ימים (מדובר בכל זאת על שנת 2002).
כעת נשמעות מגרוני (יותר נכון – נכתבות ממקלדתי) "מנגינות" אחרות:
"הוא עוד לא מת, אבל הוא כבר לא חולה" – הכוונה שהוא גוסס.
"אין לי (קשר ל) זמן" – השעון שלו מתאפס כל כמה שעות, בעוד השעון שלו הוא השעון היחיד שלי מאז שנפטרתי משעון היד.
את האמת, זה לא כזה נורא להסתובב בלי פלאפון ובלי קשר לזמן. יש בזה גם קצת הרגשה טובה, תחושה של חופש, התנתקות מהעולם.
נוקיה 3310, כמעט האחרון עלי אדמות, שבקרוב לצערי אצטרך להחליף.
עזבו אתכם ממה שאומרים החזאים ברדיו ובטלוויזיה. קיבלתי מידע מודיעיני מדויק ממקורות יודעי דבר בבית-דגן.
הם מספרים לכם על התחזית לחמשת הימים הקרובים? הנה לכם סקופ – התחזית לחמשת החודשים הקרובים:
"מעתה ועד סוף אוגוסט תהיה עליה הדרגתית בטמפרטורות, יעשה חם יותר ולח יותר עד כדי מחנק".
ותזכרו איפה קראתם על זה לראשונה.
לפני עשור פלוס, אי שם בנעורי העליזים, הצלחתי לעלות על משוואה שכמעט תמיד נכונה:
המוסיקה האהובה ביותר על אדם, היא המוסיקה של נעוריו.
זה היה נכון לגבָי אז, כי שמעתי את המוסיקה שהייתה אז הכי עדכנית (אף אחד לא שמע אז מוסיקה שחורה למשל, למעט כמה בודדים).
זה היה נכון לגבי עוד כמה אנשים שהיכרתי, בכללם גם הורָי שעד היום שומעים להם את שנות השישים/שבעים.
המשפט השגור בפי הצוחק באותה תקופה היה "עוד יום אחד נתבגר, עוד יום אחד נתפגר". עברו השנים, הפסקתי לומר אותו כי התבגרתי, ומה שנשאר לי מהמשפט לא ראוי להיאמר בצחוק.
השבוע התבשרו קוראיו של ידידי דולב על יום הולדתו 18 החל בקרוב, דבר שגם לי הזכיר תקופות שונות בחיי.
כשהשמעתי לעצמי בשבועות האחרונים מה העתקתי לנגן המוסיקה האישי שלי, אכן לא הופתעתי לגלות פתאום שהרבה שירים הם משנות התשעים.
אני מריח באופק את החלפת הקידומת השלישית בחיי, ועולים לי לראש כמה שירי געגועים יותר ישנים ממני:
חורשת האקליפטוס, מילים של נעמי שמר על ילדותה בקבוצת כנרת
גן השקמים, מילים של יצחק יצחקי על ילדותו בתל אביב
אני וסימון ומואיז הקטן, מילים של יוסי בנאי על ילדותו בירושלים
ימי בנימינה, מילים של אהוד מנור על ילדותו בבנימינה.
געגועים מציפים… אבל מה שהיה נכון לגבָּי אז, נכון גם היום: אוהב לחייך ומשתדל ליהנות מהחיים ולגמוע מהם את כל מה שניתן.
כבר אז ידעתי לאהוב את נעורי, שכשילכו לא ישובו עוד לעולם.
בהגיעי עם הטפסים לתחנת הלוטו הקרובה לביתי, המוכר שמח להודיע לי שזכיתי.