קטגוריות
בקטנה כללי מכתבים למגירה הציבורית

אנחנו דור מפונק

שבת אחר הצהריים, יום כיפור עומד להסתיים בבית הכנסת.

גם אני רעב, אבל מה זה בשבילי עוד שעה קלה. הרגעים הכי קשים של הצום הם בתחילתו. למרות שאתה שבע, אתה יודע שנשארו לך עוד למעלה מ-20 שעות ללא אוכל.

רגע לפני תפילת נעילה עושים הפסקה קלה, כי תקיעת השופר שבסוף התפילה צריכה להיעשות בדיוק בסופו של הצום.

שני בחורים, בני עשרים ומשהו, אני מכיר אותם כבר המון שנים, הם פושטקים קטנים בשכונה, מתלוננים על כמה שקשה להם לצום.

בשביל מה צריך לבוא הנה לבית הכנסת, רוטן אחד מהם. אבא שלהם מסורתי, אחרת הם כבר מזמן היו עסוקים בעוד איזה מעשה קונדס מכוער.

אני כבר רעב מאוד, אומר השני.

יום שלם בלי אוכל, זה מטורף, מאשר הראשון.

מה אתם מתלוננים, אתם צעירים, פונה אליהם איש מבוגר בן 80+. אתם בשיא הכושר שלכם ורק מתלוננים. מפונקים. האיש מטיח האשמה. כל היום מבלים ואז מתלוננים שלא גומרים את החודש.

אני מכיר גם אותו. קבלן בניין צנום, עבד שנים אחרי גיל הפנסיה.

יום אחד בלי אוכל ואתם ככה מתלוננים? ממשיך האיש. במחנות הריכוז היינו שבועות בלי אוכל.

אני דוחף את ראשי עמוק לתוך מחזור התפילה ונושך את שפתיי. אאוץ'. אין לזה תשובה, פוסק אחר.

סיפור אמיתי.

קטגוריות
בקטנה מכתבים למגירה הציבורית

ביקשתם סליחה?

יום כיפור הגיע שוב, ואיתו בקשות הסליחה. רגע לפני שמבקשים סליחה מאלוהים, כך כתוב, צריך לבקש סליחה מבני אדם. יום כיפור, צומות, תרנגולות מסכנות ובתי כנסת לא יעזרו למי שפגע באנשים אחרים, אלא רק בקשת סליחה מפורשת מאלו שנפגעו. אני רוצה לנצל במה זו ולבקש סליחה מכל אלו שנפגעו ממני אי פעם. אני משתדל להיות אדם טוב, אבל אני רק בנאדם ולפעמים אני טועה. אנא סלחו לי.

קטגוריות
כללי מכתבים למגירה הציבורית

הרקע המתימטי של RSA, או: איך הצפנת RSA עובדת?

לפני מספר חודשים פנה אלי אפיק קסטיאל, עורך המגזין "לחישה דיגיטלית", ושאל אם אני מעוניין לכתוב מאמר למגזין העוסק בענייני אבטחה, קריפטוגרפיה, סטגנוגרפיה ועוד.

בחודשים האחרונים הייתי מאוד עמוס, אבל לאחרונה הצלחתי למצוא את הזמן הדרוש לכתיבת מאמר, וכך נכנסתי לרשימת הכותבים של הגיליון ה-25 של המגזין, שראה אור היום.

החלטתי לחזור קצת על החומר של הקורס "מבוא לקריפטוגרפיה" שלמדתי באוניברסיטה, ולשנן מחדש (למבחן שלא יהיה עוד 🙂 ) את הבסיס המתימטי שעליו מושתתת ההצפנה הנפוצה RSA. המדובר הוא בפרק 5 בספר "‫‪Cryptography – Theory and Practice‬‬" של דאגלס ר. סטיבנסון.

בתוך כל הסבך המתימטי, נטשתי לאנחות את כל הסיפורים על חבורות מתימטיות ומודולו, כי הנגשת החומר לציבור הרחב דורשת ממני להתעסק פחות עם דייקנות מתימטית ויותר עם כתיבה פשוטה, קצרה וקולעת. אה, וגם כי אין מבחן בסוף המאמר 🙂 .

המאמר שיצא הינו מסמך בן 9 עמודים, שמתאר למה הצפנת RSA היא הצפנה בטוחה (תחת ההנחה שפיצוח ההצפנה מתבצע ע"י פירוק לגורמים, ופירוק לגורמים היא משימה קשה עבור מספרים גדולים מאוד), למה ההצפנה בכלל עובדת, איך אפשר להצפין מידע במפתח ציבורי באמצעות פעולות מתימטיות בלי שניתן יהיה להפיק מתוך המפתח הציבורי מידע על המפתח הפרטי או על הטקסט המוצפן, ואיך עם מעט מידע נוסף (המפתח הפרטי) אפשר לפענח את הצופן בקלות.

ולא, אין שם יותר מידי מספרים ונוסחאות. אתם מוזמנים לקרוא ולנסות להבין. השתדלתי ליישר קו עם פרופסור סטיבן "חורים שחורים" הוקינג, שלדבריו "כל נוסחא תבריח מחצית מהקוראים". אני מאמין במשפט הזה עד מאוד.

במעמד זה אני רוצה למסור את תודתי לגדי אלכסנדרוביץ', שהיה מדויק למרות שהוא טוען שהוא לא. תודה גדי.

וכמובן – שתהיה לכולנו שנה טובה ומעניינת, ושנצליח לעשות בשנה זו יותר ממה שבשנה הקודמת רק חלמנו לעשות.