דפנה לוסטיג כתבה מאמר בוואלה!תרבות לכבוד יום השנה למותו של מייקל ג'קסון. היא לא שכחה לציין מפורשות את דעותיה על אי אילו אנשים. לא נגענו.
חודש: יוני 2010
"צבר – אתר עם קוצים" גאה להגיש לכם את המדריך השלם לקיטוף סברסים, כולל תמונות שצילמתי במיוחד בשבילכם בקטיף בשנה שעברה. במילים אחרות: בלוג עם קוצים משאיר את קוראיו בלי קוצים.
חובבנים בקיטוף סברסים תמיד יחטפו קוצים – בין אם על הידיים ובין אם לתוך הפה.
אני לא ממש מקצוען – או שאולי כן, בסה"כ זה לא דבר מאוד מורכב – אבל יש לי ותק בתחום קיטוף הסברסים. לכבוד עונת הסברסים הממשמשת ובאה (החל מתחילת-אמצע יולי ועד אמצע אוגוסט. הרחבה בפוסט הזה), אשתף אתכם בתובנות שלי על התהליך, ואיך מקטינים למינימום את מספר הקוצים שאיתם נפגשים. אז אם אתם אוהבים סברסים אבל אתם לא בעניין של לקנות סברסים קלופים נטו – זה פוסט בשבילכם.
יוצאים לדרך
בפרברי גוש דן ישנם "שדות" סברסים שגדלים בטבע ללא מגע יד אדם/ממטרה/דשן/ריסוס. גם במקומות רחוקים יותר יש סברסים, אבל אני עירוני ולא נוסע רחוק. קחו מקל, קחו תרמיל (עדיף מקרטון) וסעו למקום המועדף עליכם.
קטגוריות
מקרה הומניטרי בעזה
אחמד קם בבוקר עם שעון מעורר וגלעד מנסה לישון עוד קצת.
מוסטפא נותן נשיקה לאשתו ויוצא לעבודה וגלעד קם לעוד בוקר ארוך.
קטגוריות
הפסדנו, הם מתים
מי שלא ראה את קטע הוידאו של "We con the world" עד עכשיו, מוזמן לנחות על הפלנטה המתוסבכת שלנו, "ארץ". זה סרטון הוידאו הכי נצפה בעולם בשבוע האחרון.
נקרעתי מצחוק. מתוך מיליון וחצי צפיות (ועוד מאות אלפים בגירסאות נוספות, כולל כתוביות בשלל שפות), נרשמו על שמי לפחות 10 כניסות. זהירות, זה ממכר.
בין לבין מסתבר שכנראה מישהו מלשכת העיתונות עשה FW עם הלינק לסרטון לכמה עיתונאים בעולם, וסיבך את ההסברה הישראלית עוד קצת. בינינו, הפאדיחות האלו זה הכי ישראלי שיש. אבל לא נורא, מיהרנו (שוב) להתנצל.
קטגוריות
מה נשתנה
כן, קצת מוזר לשאול שאלות של פסח בחודשיים איחור. אבל מה לעשות, תיזמון המשט הפרובוקטיבי לעזה לא תוׁאַם איתי.
תקציר הפרקים הקודמים: טורקיה מארגנת משט פרובוקטיבי לעזה, משרד החוץ הישראלי מנסה למנוע אותו ומצהיר שהם יפעלו בלב ים והמשט לא יגיע לעזה, המארגנים מודעים לעובדה שהם יגיעו לאשדוד אבל מוציאים את המשט, כלי התקשורת מכל העולם יודעים מה עומד לקרות ומחכים להזדמנות לנגח את ישראל. בו בזמן, מארגני המשט ה"הומניטרי" מסרבים להעביר מכתב לחייל החטוף גלעד שליט, שכלוא בעזה כבר 4 שנים (אולי הם חושבים שמצבו יותר טוב ממצבה של האוכלוסיה בעזה וזה לא מגיע לו? מעניין לדעת)
לאחר התכתשות בלב ים, דובר צה"ל מפרסם סרטונים שבהם נראה בבירור שפעילים על "מאווי מרמרה" חיכו על הסיפון לחיילי הקומנדו של צה"ל בשביל לכלות בהם את זעמם. בלית ברירה פותחים החיילים (גם) באש חיה והורגים 9 פעילים.
והעולם? כמנהגו נוהג. ישראל זוכה לשלל גינויים. אם היו אלו חיילי צה"ל שחוזרים מהמרמרה בארונות, כנראה שהכל היה עובר בשקט.
אז מה נשתנה? שום דבר. הסרט שבו אנו חיים לא התחיל אתמול, וגם לא ב-67' ולא ב-48'. אנטישמיות זו לא המצאה של הציונות.
"האגרסיביות הישראלית", ע"פ nebelspalter השוויצרי, ציריך, 28/11/1956.
עדכון: למי שלא הבין את הקריקטורה, עבד אל נאצר (שליט מצרים דאז) מתגרה בבן גוריון בגינה שלו, ואומות העולם יושבות בשקט. כשבן גוריון מתקיף בחזרה, כולם צועקים. הקריקטורה פורסמה שלושה שבועות אחרי "מבצע קדש".