השבוע שידרגתי את המהירות שלי לאינטרנט ל-2.5MB/S, מה שאומר שאני גולש יותר מהר באינטרנט.
מהירות ההעלאה בחבילה הזו היא 250KB/S, מה שאומר שאתם גולשים יותר מהר באתר שלי.
הכוכבית היחידה בשידרוג (לא כולל אינסוף הכוכביות של ספקי השירות), היא שמהירות הגלישה שלי באתר שלי נשארה כשהייתה. לא נורא: המהירות של הרשת הביתית ממילא גבוהה הרבה יותר.
תהנו.
רבבות מילים כבר נאמרו ודוברו אודות מלך הרייטינג.
דודו טופז היה מלך הרייטינג בחייו, וגם במותו.
אני רוצה הפעם לנסות להציג את הפן האנושי שדרכו אני רואה את הפרשה שהסתיימה אתמול בטרגדיה.
קטע הוידאו הבא היה יכול להיות סתם עוד קטע רגיל ביוטיוב של שיר מתוך איזה טקס עלום.
דווקא ההתלהבות והשמחה, האור על פני האנשים שם, עשו לי חשק לתת קישור לאותו קטע וידאו.
טקס שנראה מרשים, רציני ומכובד, מביא זיו לפניהם של הנוכחים באולם, וגם לשלי. כיף לראות, ואפילו בלי קשר לתוכן (שהוא חיובי בפני עצמו).
נדיר לראות שמחה כזו בישראל. האירועים הכי אנרגטיים פה הם כנראה ההופעות של שלמה ארצי (שבהם הקהל חוזר הביתה צרוד).
תודה לבני-בנימין ("מה בא קודם") ששלח לי את הקישור.
רוצים לראות גאווה ישראלית גם בבולגריה? כנסו לכאן (שוב תודה לבני-בנימין).
בעקבות מסע הפרסום של הרשת להכנה לפסיכומטרי "קידום", עולות לי מחשבות לראש אם שווה למישהו לעשות פסיכומטרי אצל אלו שלא יודעים אפילו להעביר מסר נכון.
"מלחמה עם איראן ופסיכומטרי. יש דברים שעדיף לעשות רק פעם אחת"
"עקירת שיני בינה ופסיכומטרי. יש דברים שעדיף לעשות רק פעם אחת"
"רושם ראשוני ופסיכומטרי. יש דברים שעדיף לעשות רק פעם אחת"
הערה חשובה: מאמר זה הינו מאמר מחאה ציני ומכוּוָן לממשלה הנוכחית, שכנראה כמו קודמתה לא עושה מספיק בעניינו של גלעד שליט. אני מבקש סליחה מראש ממי שעלול להיפגע ממאמר זה.
רון היקר שלום.
מה שלומך בכלא האיראני? האם אתה שומע חדשות?
בקרוב כנראה אצטרף אליך במסעינו לעבר המוות האיטי והמבודד לחלוטין משאר העולם.
אומרים לי פה, שבישראל לא מראים סימני התעוררות בנושא שלי, וכנראה באמת אין להם מושג איך לחלץ אותי מפה במבצע צבאי ו/או מדיני.
דווקא סיפרו לי שההורים שלי עושים רעש תקשורתי גדול בישראל, אבל אני לא שמעתי רמקולים קוראים בשמי.
רציתי לספר לך שבקרוב אני שוב עובר מרתף. כל כמה חודשים אני עובר מרתף.
אבל לעבור מרתף זה לא כמו לעבור דירה בישראל. פה אין לי הרבה ובעצם חוץ משלושת החמאסניקים שיושבים איתי במשמרות אני לא לוקח איתי שום ציוד אחר.
מעניין מה שלומך. האם גם אתה עובר מרתפים או שבאיראן יותר בטוחים בכך שכוח ישראלי מיוחד לא יבוא?
מקרה אמיתי שקרה לי מול חברת הסלולרי שבה אני מנוי (זה מפתיע מישהו?)
אני אוהב מספרים. יש לי ראש לזה, ואני מתעמק בכל חשבון המוגש לי ע"פ חוק ומנסה להבין על מה אני מוציא את מיטב כספי. לא תמיד אני מצליח: במיוחד בשנים האחרונות, כידוע, חשבון הסלולרי הפך לבלתי קריא בעליל גם לאנשים שיודעים חשבון יותר מאשר את לוח הכפל.
אני גם מבין קצת באינטרנט. גולש פה ושם ומשתדל לא ליפול לחורים מלכודות ובעיות. וירוסים כבר לא מפחידים אותי, אבל משנה זהירות עדיין נדרש כנגד, למשל, פישינג (אתרים המתחזים לאתר מוכר, לדוגמא אתר בנק, ואחרי הקלדת הסיסמא החשבון שלכם יתרוקן). בד"כ אני גם מצליח.
עברתי בב"ב (בבני-ברק) השבוע, והיו שם פשקווילים על כך שהאינטרנט הוא סרטן.
ציטוט (לא נגעתי, וחבל שלא הספקתי לצלם כמו שצילמתי את הפשקווילים במאה שערים) :
"אנטרנט = 319 = סרטן.
זה לא מקרה, זה רק מה' "
בהמשך לכתבות על תחכום וידידותיות מערכות ההפעלה, ראש בראש של לינוקס מול חלונות (כתבה ראשונה, כתבה שניה), עלה בידי השבוע להבין עוד פן בתיחכומן וידידיותן של מערכות ההפעלה הללו.
הפעם צד המתכנת הפשוט.
כמו כל משתמש מחשב, גם לי יש כמה דיסקים של CD ועוד כמה חדשים יותר, של DVD, שצרבתי פעם עם כל מיני קבצים שלי.
כמו כל משתמש מחשב, גם אני מידי פעם צריך פתאום קובץ שיש לי על דיסק. השיטה הנאיבית היא להכניס את הדיסקים אחד אחרי השני לכונן ולחפש את הקובץ. תודה רבה, אבל אחד הדברים היותר מוערכים שיכול המחשב שלי לעשות, היא אוטומציה של פעולות – כדי שאני לא אצטרך לעשות אותן לבד. הרי בשביל זה יש תוכנות שעושות לנו יופי של מניפולציות על המידע.
אז מה הפתרון?