לפני הבחירות שמעתי שדרני רדיו, בעיקר נתן זהבי עצבני כתמיד, שאומרים שאף בוחר פוטנציאלי לא יתן את הקול שלו למי שנראה הכי יפה רק בגלל שהוא ראה תמונה שלו בשלטי חוצות, וחבל ללכלך את הרחובות בפרצופים המגעילים של ראשי המפלגות…
קיטורים על רחובות מלוכלכים והכל.
אבל עכשיו אחרי הבחירות, המציאות מראה שאולי תמונה אחת שווה אלף קולות? תשפטו בעצמכם.
אחרי שפניתי שמאלה השתלבתי יפה בתנועה בנתיב השמאלי. נסעתי לכיוון היציאה מהעיר. מפה לשם קלטתי במראה של הרכב שלפני, כמו גם מצורת הנסיעה שלו, שאני הולך לאכול אותה בנסיעה איטית אחרי אישה מבוגרת (סליחה על השובניזם).
מכיוון שאינני אוהב לעקוף מימין ומכיוון שבתוך העיר אני מקפיד משנה זהירות על נהיגה בטוחה, החלטתי שאני לא עוקף אותה עד היציאה מהעיר. כעבור כמה רמזורים זה הגיע.
קיוויתי אולי היא תזוז ימינה, איתותי אורות קצת, קצת הצמדות מסוכנת מאחוריה, אבל אני לא אוהב לצפצף. מצטער, זה שמור למקרי סכנה מיידית.
70 קמ"ש בכביש בינעירוני, כשמימיני עוקפים כולם ומלפניה אין אף אחד… אז השתלבתי ימינה ועקפתי אותה.
הפעם "הייתי חייב" לעשות את מה שאמר לי מישהו שנוהג קצת יותר מסוכן ממני ויש לו פחות סבלנות בכביש: אחרי העקיפה תחזור לשמאלי ותאט עד שהיא תבין ותזוז ימינה.
אלוהים ישמור… הגעתי ל-40 קמ"ש (בינעירוני, לעזאזל) עד שהיא הבינה ולקחה ימינה. אבל כשהיא לקחה ימינה שמעתי את הצפצופים העצבניים של הטנדר שהיה מימין לה והיא כמעט הורידה אותו מהכביש (ראיתי הכל במראה הימנית. אני לא מורה, והגב שלי היה צמוד למושב).
ואז… נפלה ההחלטה לבחור בל"ד.
עכשיו אסביר את הקשר:
הצבעה לבל"ד = הצבעה נגד המדינה ובעד החמאס.
הצבעה לחמאס מקרבת אלינו את איראן.
באיראן לנשים אין זכות להוציא רישיון נהיגה.
כשאיראן תהיה פה, נשים כמוה ירדו מהכביש ואני אשאר חי עם לב בריא יותר.
הצביעו בל"ד, לחיים טובים יותר (לגברים) על הכביש.
אה… כמעט שכחתי: אני אשאר חי רק בתנאי שאתאסלם.
אז במחשבה שניה אצביע ליברמן, כדי שירחיק מפה את איראן.
אוף, ההחלטה נפלה בכביש.
עכשיו הגעתי הביתה מהקלפי. השכמתי קום ובחרתי ברע במיעוטו לפני 3 שעות. אודה – הבחירה הייתה קשה. ויתרתי על הבחירה בפתק לבן עם כיתוב "גלעד שליט" תמורת התניה שלי עם עצמי שאעשה משהו יותר מועיל למענו.
בשעתיים וחצי האחרונות עמדתי בכניסה לקלפי והחתמתי אזרחים על עצומה שתקרא לממשלה שתקום לפעול לשיחרורו המהיר של גלעד שליט. ע"פ ההנחיות ללא זיהוי פוליטי כלשהו.
איזה תגובות קיבלתי מהציבור… החל ב"לא חותם על שיחרור מיליון מחבלים" ועד "גם בשביל מיליון מחבלים", היו הרבה אנשים שלא מוכנים לשמוע כלום, והרבה כאלו ששומעים "גלעד שליט" אז מיד אומרים "בטח שנחתום". גם אב שכול החליף איתי כמה מילים.
אזכיר דבר חשוב: "כל המקיים נפש אחת בישראל" וגו'.
הייתי רוצה לעשות יותר, אך החיים סוחפים אותי איתם. בעוד שבוע מבחן.
אני עוד רואה בדמיוני את אזרחי ישראל דבוקים לטלויזיות עם דמעה בזוית העין כשגלעד יצא מהמטוס בריא ושלם וההורים שלו רצים אליו ומחבקים אותו. הלואי כבר מחר בבוקר.
בעז.
השבוע ביום שלישי יש בחירות בישראל. יהיה גשום.
זה מזכיר לי בדיחה ישנה, אבל מהעשור האחרון:
"בישראל יש בחירות כל פעם שיש גשם: כל שנתיים – שלוש"
אכן.
האם היא שובניסטית?!
ליד צומת אזור, שבה לפני 7 שנים בדיוק היה פיגוע דריסה מחריד, מתנוססת היום תמונתה של לבני על שלט פרסומת של הליכוד.
במקור היה כתוב שם "חלשה בביטחון".
אבל מישהו דאג לשנות את המסר: במילה "חלשה" שינה את ה-"ל" ל-"ק" ע"י מחיקת הקצה העליון והוספת קו נמוך, בילבל קצת את ה-"ש" שתיראה "פ" ומחק את האות "ח". אותו אלמוני מחק מהמילה "בביטחון" את ה-"בבי" וככה נשארה תמונתה של לבני כשראשה בתוך ידה, ולידה מתנוסס הכתוב באומרו: "קפה טחון. זה גדול עליה".
השניות שבאו אח"כ היו קשות במיוחד לנהיגה עקב התפרצויות צחוק בלתי נשלטות.
הבעיה של ציפי לבני היא הגב שלה.
פיזית היא לא גיבנת, אבל מפלגתית היא סוחבת אחריה גיבנת גדולה מידי, ויכול להיות שזה מה שמבדיל בין כסא ראש הממשלה האחרת לבין סתם עוד כסא בכנסת.
אם קדימה לא הייתה מפלגה של מושחתים הייתי אולי חושב אם להצביע בשבילה.
אבל שיהיה ברור: נגד ציפי אין לי שום דבר; 2 המתמודדים האחרים לראשות הממשלה כבר הוכיחו בעשור הקודם שהם כישלון, ורק חבל שלעם שלנו יש זיכרון קצר.
לסיום, בדיחה ישנה על המפלגה שלה:
שאלה: איך מכניסים 5 ח"כים מושחתים לחיפושית?
תשובה: 2 מקדימה, ועוד 3 מאחורה, אבל גם הם מקדימה.
לש"ס כנראה אין קופירייטרים מבריקים, עובדה שהם תולשים סיסמאות מתנועות אחרות.
"מי לה' אלי" – נהגה ע"י מתתיהו החשמונאי (אבא של יהודה המכבי, למי שפיספס) בקרבות עם היוונים בתקופת בית שני, לפני קצת יותר מ-2000 שנה. מזוהה עם חג החנוכה.
"כן, אנחנו יכולים" – למי שלא יודע אנגלית, זו הייתה סיסמת הבחירות של ברק חוסיין אובמה, או לפי המקור: "Yes, we can".
אני בטוח שפספסתי עוד כמה, אבל גם זה דוגמא מייצגת.
בעיני ביבי הכי מתאים להיות שר החוץ. אפילו באופן קבוע, סטייל דוד לוי בשנות התשעים.
בתור ראש ממשלה הוא נכשל, אבל בתור שר חוץ אהבתי אותו.
יש בו את התכונות הדרושות:
– ציוני
– שקרן
– אנגלית ברמת שפת אם
בהצלחה.
יצא לי להיתקל בעוד כמה שמאלנים מתיפיפים שאומרים שזה בסדר שהערבים מחביאים נשק במסגדים, גם בהגנה החביאו נשק בבתי כנסת.
טוב.
ומה יש לנו נגד זה שהם מוכנים למות בשביל ארצם? "טוב למות בעד ארצנו" זה משפט שנאמר ע"י טרומפלדור.
טוב.
וזה שהם מתחמשים… גם לנו יש הרבה נשק…
ומגיע להם מדינה בלה בלה… ונחיה בשלום כשתהיה להם מדינה מהירדן ועד הים.
טוב, זאת הייתה תוספת שלי.
אבל החברים הנ"ל שכחו דבר אחד, שלא אני אומר אלא רק מצטט איש חכם:
"כשהערבים יניחו את נשקם, לא תהיה עוד מלחמה. כשישראל תניח את נשקה, לא תהיה עוד ישראל." (בנימין נתניהו)
ההבדל הקטן הוא שהיהודים מקדשים את החיים, ואילו הערבים מקדשים את המוות.
הצהרה: אינני בוחר ביבי/ליכוד.