חודש: אוקטובר 2009

לאחרונה מתרבה התופעה של ילדים ובני נוער שמסתובבים ברחובות ובאוטובוסים עם כל מיני רעשנים מוזרים שמפיקים צלילים מוזרים עוד יותר והם לגמרי חושבים שהם שומעים מוסיקה. אולי – אני מידי פעם עוד תוהה – אולי הם אפילו מאמינים שהם שומעים מוסיקה טובה.

כמובן שיקומו עלי המוני אנשים (ובעיקר ילדים ובני נוער) ויטענו כלפָי שאני לא מבין כלום. ואולי, בהסתברות גדולה כמעט כמו ההסתברות שאזכה מחר בלוטו (על אף שלא מילאתי טופס ואין מחר הגרלה), הם אפילו צודקים.

לא שאני טוען, חלילה, שהצדק אצלי והמוסיקה שאני שומע היא המוסיקה שנחשבת איכותית בכל קנה מידה. זה הרי עניין של טעם, ולא אוסיף יותר ממה שכבר כתבתי בעבר. אבל בואו נשים לרגע את התוכן/מקצב/טעם אישי בצד, ונחשוב על בעצם מהי המוסיקה ואיך נגיד שהיא טובה בצורה כזו שגם מי שטעמו שונה משלנו יווכח שאנחנו שומעים מוסיקה טובה.

היעדר כרוני של זמן + הרצון לקרוא את מה שכותבים חברי לבלוגוספירה, הביא אותי למסקנה שאין מנוס מקורא RSS.

אם אין זמן, או שוכחים, פשוט לא נכנסים לאתרים באינטרנט, וכך עם השנים ושינויי העניין בחיים, מפסיקים להתעדכן ממקומות שכבר לא מעניינים.

אבל באוטוסטרדת המידע קשה להישאר מעודכן באמת מכמות הולכת וגוברת של מקורות מידע. פעם זה היה הסימניות/מועדפים, היום זה RSS.

בכלל, יש לי סלידה מריסוסים גם בגלל שהתוכנה הראשונה שהתקנתי לקריאת ריסוסים הייתה כ"כ דפוקה ולא נוחה, ומשום מה חשבתי שככה זה נראה. גם התוכנה שהתקנתי בתחילת השבוע לקריאת RSS קרסה אחרי כל עדכון, והחלטתי לתת צ'אנס אחרון לריסוסים שהפעם (כנראה) צלח. עוד נראה מה ילד יום.

אז השבוע הצטרפתי אל חלקכם, אלו שמתעדכנים תדיר מה חדש אצלי ובנוסף בעלי בלוגים, וגם אני עכשיו מתעדכן מה חדש אצלכם. מהיום אני לא צריך להיכנס "ידנית" מידי פעם לאתרכם ולבדוק מה חדש (נכון שזה לא נשמע טוב? זו עוד סיבה לא לאהוב ריסוסים).

וכן, העובדה שגם באו"פ התחילו לעדכן עם RSS עזרה לי להשתכנע.

לאה – תראי את העניין כסגור. את בפנים.