קטגוריה: בקטנה

בפינה "היו זמנים" בעיתון "ישראל היום" מהבוקר (5 בנובמבר 2014), חלו 2 טעויות מהותיות בכתבה בת 8 שורות.

מדובר, למי ששכח או היה בשא"ש, באסון צאלים ב' (לא ברור לי למה זה לא כתוב). הוא התרחש ב-5 בנובמבר 1992 (ולא יום אחרי רצח רה"מ, כפי שנכתב), ואהוד ברק היה אז הרמטכ"ל ולא שר הביטחון (לאחר המקרה כינו אותו "אהוד ברח").

בעיתונות האינסטנט של ימינו זה אומנם לא מפתיע או יוצא דופן, אבל דחילק, זה כבר מכאיב בעיניים.

אני רוצה לבחור במפלגת-הבית שלי, אבל מתקשה לבחור:

חוזרים הביתה = ש"ס

שמאלנים הביתה = מרצ

אחי, בוא הביתה = הבית היהודי

אני חושב שמרוב בתים נהיה פה שכונה.

ומה אם גם בשבילי בית הוא רק עוד חלום רחוק?

במזל טוב, התגובה הבאה בבלוג תהיה התגובה ה-1000.

מי מתנדב?

—

* ראוי לציין ש-9% מסך כל התגובות שקיבלתי בארבע שנות קיומו של הבלוג, הגיעו בשבוע וחצי שאחרי פרסום הכתבה על הוט.

לעומת ליקוי חמה/לבנה "רגיל" שנראה בישראל פעם בשנתיים-שלוש בממוצע וצילמתי כבר יותר מפעם אחת, את מעבר נוגה על פני השמש שהיה בשנת 2004 לא צילמתי. הפעם (6/6/12) צילמתי, ולא תהיה לי הזדמנות נוספת. התמונות ישארו למזכרת לדורות הבאים של משפחתי, כי עד הפעם הבאה שנוגה תעבור על פני השמש, הנכדים שלי יהיו בפנסיה. סינגולריות או לא, חיי נצח או סוף העולם – לי אין כל כוונה להיות בצד הנכון של פני האדמה בשנת 2117.

אם תמונה שווה אלף מילים, חבל לכתוב אפילו עוד מילה. הנה התמונות המובחרות:

בלי לתכנן מראש, קלטתי בעדשתי אפילו כתמי שמש…

2 עיתונים. תאומים סיאמיים שהופרדו בלידתם.

למעשה הם רק נראים שונה, אבל בפנים כמעט הכל אותו דבר.

אם מסתכלים מקרוב רואים שלא רק שם העיתון זהה, אלא גם התאריך ומספר הגיליון. למעשה, חוץ מהכותרת הראשית וכתבה אחת בעמוד 5, הכל אותו דבר – גם החדשות וגם הפרסומות.

במילים אחרות – זה לא רק התרגיל, זו גם השעה. כיאה לדברים שעושים בצנעה, גם מופזיהו חיכה לשעות הקטנות של הלילה כדי שהשכנים לא ישמעו אותנו נאנחים.

לוקח בחזרה את הפוסט על הבחירות המתקרבות ומאחל בהצלחה ליאיר לפיד בהמשך דרכו (אורי גלר – לטיפולך).

אני חושב שזה לא הוגן: מה יאכלו אלו שישרדו את האפוקליפסה? הצליחו לשרוד את סוף העולם ואז ימותו מרעב?

אין צדק בעולם, אבל מסתבר שאין צדק גם לאחריו.