חותרת לחיים – הרצאה מאלפת מאלופה

היום אחר הצהריים נשמתי שוב מלוא ריאותי את אוויר הקמפוס של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה. כמעט ולא הייתי שם כסטודנט, אך כבוגר אני מגיע מידי פעם להרצאות מעניינות.

לא מזמן חזרתי משם. שמעתי את הרצאתה של יסמין פיינגולד, אלופת הארץ בחתירה, על התאונה הקשה שהיא עברה לפני כ-4 שנים, כשהסירה בה חתרה התהפכה בעודה קשורה אליה. לא הכרתי את מצבה, וחשבתי לתומי שזה עוד סיפור עם סוף טוב על איך מנצחים את הקשיים, אך התברר שסופו של הסיפור עוד לא נכתב, והיא עדיין עסוקה בשיקום ארוך, קשה ומתיש מפגיעה מוחית שנגרמה בגלל 4 וחצי דקות ארוכות ללא חמצן.

שעה ארוכה היא עמדה וסיפרה על מסלול השיקום שלה מאז התאונה, על חודשים ארוכים ללא זיכרון, ועל התמודדות יומיומית עם חיים אחרים מאלה שהייתה רגילה אליהם. ההרצאה לא נאמרה בשטף של דיבור, אבל כל הנוכחים (כמה עשרות) ישבו מרותקים לכסאותיהם בדממת אלחוט. ההרצאה הוקראה מדפים, כי הזיכרון לטווח קצר נפגע אצלה מאוד.

ההרצאה נקטעה באמצע כי יסמין התעלפה על הבמה. אמא שלה ישבה מאחוריה ורצה להחזיק אותה לפני שהיא נפלה. בכל סיפור השיקום הייתה זו אמא שלה שליוותה אותה, וממש לנגד עינינו ראינו איך שאמא מחזיקה את הבת שלה כשהיא נופלת… במובן הפיזי של המילה.

ההרצאה נקטעה ולאחריה יסמין ניסתה להמשיך כשהיא ישובה על כסא, אך לא הצליחה הרבה וההרצאה – בדיוק כמו סיפור השיקום האישי שלה עצמו – לא הגיעה לסיומה. עם זאת, כל הנוכחים באולם מחאו כפיים באריכות (ואם יורשה לי להיות קצת ציורי – לא נשארה באולם עין יבשה).

וואו (נשימה עמוקה). איך מסלול חיים שנראה בטוח וודאי כמעט כמו שמחר תזרח השמש יכול להשתנות לחלוטין ברגע אחד. הרצאה מטלטלת, שטובלת את המחשבה האינטליגנטית במעט פרספקטיבה על בעיותינו בחיים. זה כמו בום, כאפה לפנים. הרצאה שמעמידה את הבעיות היומיומיות שלנו האנשים ה"בריאים" באור מגוחך כמעט ביחס לבעיות של אנשים אחרים, ועד כמה שדברים שנראים לנו טבעיים ופשוטים יכולים להוות אתגר ארוך ומתיש עבור אחרים.

אין אנשים שאין להם בעיות, ואין אנשים שהבעיות שלהם הן הגדולות ביותר (למביני המתמטיקה – זה קצת כמו "קטע פתוח"). אז כן, גם אני לא אגיע בקרוב לדירה משלי, ואאלץ להתפשר על המון דברים שרציתי לעשות בחיים כי החיים לחוצים, אבל לא פעם אני אומר שיש לי אוכל במקרר ומיטה לשים עליה את הראש, ומה כבר בנאדם צריך יותר מזה?

צריך להעריך את השפע שיש לנו בחיים ולא להתעסק כל הזמן במה שלא מושלם, כך אפשר לחיות הרבה יותר טוב. אז בפעם הבאה שאתם רוצים להתעצבן כי הילד צועק, נשבר לכם הסמארטפון או שאיזה אידיוט חותך אתכם בכביש – חייכו ואל תשכחו לנשום; אני מאחל לכם שאלו יהיו הצרות שלכם בחיים.

וליסמין אאחל רק בריאות. תמשיכי להיות אלופה ולנצח את החיים.