"שלום. אה, ותודה", היא אמרה לחברתה כישצאה מביתה עם ספר טוב בידה השמאלית.
"אל תשכחי להחזיר אותו", ענתה החברה וסגרה אחריה את הדלת.
"שלום. אה, ותודה", היא אמרה לחברתה כישצאה מביתה עם ספר טוב בידה השמאלית.
"אל תשכחי להחזיר אותו", ענתה החברה וסגרה אחריה את הדלת.
קורה לכם שאתם אומרים איזה משפט בחטף, מבינים מה אמרתם ומגחכים על הפנינה שיצאה?
קורה לכם שאתם שומעים איזה משפט במסדרון, ובלי ההקשר המקורי זה נשמע כמו בדיחה?
אספתי לכבודכם כמה מטבעות לשון שליקטתי בזמן האחרון, ובשביל הסדר הטוב (וההמשכיות במקום עבודתי, והפאדיחות של החברים…) אכתוב את כולם כאילו אשתי ואני גיבורי הסיפורים. הדימויים כמובן מעוותים והוצאו מהקשרם.
ועל זה אני אומר: "כל קשר בין דמיון למציאות הינו מקרי בהחלט".
ביום חמישי האחרון פגשתי את רוב הקוראים הקבועים של הבלוג הזה, וחלקם אמרו שפוסטים על אסטרונומיה לא מעניינים אותם. אבל אי אפשר לרָצות את כולם כל הזמן, ואני כותב למען אלו שזה כן מעניין אותם.
השמיים מעניינים אותי, בעיקר בגלל האינסופיות שלהם – במרחב ובזמן – שתמיד מזכירה לי כמה האדם קטן לעומת היקום, שאנחנו בקושי עלה נידף ברוח ביחס לטבע וחוקי הפיזיקה. לפני חודש קיבלנו תזכורת לכך מהר געש מצ'וקמק באי נידח, שהזכיר לנו מי באמת בעל הבית כאן, ומה קורה כשהוא חוטף קריזה.
עד כאן ההקדמה. ועכשיו לעניין: 🙂
לא מזמן התחיל להפציע כוכב בוהק בשמי מערב כל ערב מעט אחרי השקיעה. זה כוכב הלכת נוגה (ונוס).