קטגוריות
כללי מכתבים למגירה הציבורית

מזל טוב שלישי ל"צבר"

שלוש שנים עברו חלפו להם ביעף מאז שהאתר "צבר" עלה לראשונה לרשת האינטרנט (מעולם הוא לא "עלה לאוויר". אולי אצל מי שקרא אותו עם אינטרנט אלחוטי…).

למעשה, עברו קצת יותר, אבל מי סופר. יצא ככה שבתקופה האחרונה אני ממש ממש לחוץ ואפילו שישב לי בראש לכתוב איזה הודעת מזל טוב קטנה, לא התפניתי לכך. אם הייתי יכול, הייתי כותב יותר.

הקוראים הותיקים בוודאי מכירים את הסיפור ההתחלתי על איך במקרה וכדרך אגב הפכתי לבלוגר, ועל כך שלא האמנתי שהבלוג ישרוד שנה שלמה אחת. הקוראים החדשים יותר בוודאי לא מתעניינים בסיפורי סבתות, ולכן אמנע מלכתוב אותו שוב, אלא רק אעיר שכתיבה יצירתית לא הייתה לי בדם מאז ומתמיד.

בהיסטוריה של הבלוג זכורים לי 3 גלי כניסות: הגל הראשון היה בשנה הראשונה, כשפרסמתי את התמונות של מפגש אובונטו על הדשא, וכמות הכניסות הצליחו להפיל את השרת. למרות שמדובר בעשרות כניסות בלבד, זו לא חוכמה להפיל שרת אם זוכרים שהשרת היה אז פנטיום 3 עם רוחב פס עולה של 96 קסל"ש ("שרת ביתי"). הגל השני היה בשנה השניה, לאחר שכתבתי את הגיגי על האחריות של שרי הממשלה על השרפה בכרמל. עידו קינן לינקק אלי וזכיתי לכמעט 200 כניסות. הגל השלישי היה לא מזמן, כאשר פרסמתי את הסיפור שלי עם "הוט", מתוך מחשבה שבימים טובים יש לי כמה עשרות קוראים. כמות הקוראים הצליחה להדהים אותי – בתוך 4 שעות בלבד הכתבה הזו הפכה לנצפית ביותר אי פעם בבלוג – על כל שלוש שנותיו – ונצפתה עד עכשיו למעלה מ-12,900 פעמים. כשכתבתי את המאמר לא תיארתי לעצמי עד לאן זה יתגלגל. זה כוחו של עידן המידע – כנראה שבלי לדעת דרכתי על פצע פתוח אצל המון אנשים.

אז מה אני מתכנן לעתיד הבלוג? שוב אחזור על עצמי במנטרה הקבועה שלי – אם הייתי יודע מה יהיה, הייתי ממלא טפסי לוטו. כמו תמיד, יש לי בקנה עוד הרבה דברים מעניינים שאני מתכוון לכתוב עליהם, ואם זמני יאפשר לי אני גם אעשה זאת. החיים מפתיעים, כך מסתבר. במיוחד לאור העובדה שהבלוג הזה נפתח לפני 3 שנים עבור כמה חברים ולא חשבתי שישרוד יותר זמן מהשרת הביתי שהקמתי אז לשם השעשוע.

בהזדמנות זו אני רוצה לומר תודה מיוחדת לרם און על אירוח האתר. היה יום מסוים שבו הצלחתי להביא יותר קוראים לבלוג מאשר כל שאר 1000 הימים האחרים גם יחד, והצלחתי לייצר מתקפת DDOS אנושית מוצלחת על השרת שלו (סליחה 🙂 ).

לקראת סיום, הנה הגרף היפהפה של הויראליות במיטבה, באדיבות רם און: זוהי כמות הכניסות ל"צבר" בימים שאחרי פרסום הכתבה על הוט. ניתן לראות שבשעה 13:30, במקום לחצות את קו ה-700 כניסות בשעה, האתר נפל בגלל עומס יתר.

הוט. טו מאץ' הוט. עד שחוטפים את הכוויה
הוט. טו מאץ' הוט. עד שחוטפים את הכוויה

אבל אחרי הכל, התודה העיקרית מגיעה לכם, הקוראים הקבועים. תודה על 3 שנות התמדה בקריאת בלוג "נידח" אי שם במרחבי הרשת. תכל'ס, לא כל יום יש לבלוג הזה אלפי כניסות, ורוב הקוראים המזדמנים לא מגיעים לכאן יותר מפעם אחת. תודה רבה, כי הבלוג הזה עוד חי בזכותכם ובשבילכם.

נ.ב. המשך הסיפור עם הוט יגיע בפוסט נפרד.