צבר – בלוג עם קוצים

יצאתי עם תווי השי שאשתי ואני קיבלנו לחג לקנות כמה ממוצרי היסוד החיוניים לביתינו הקט.

אף פעם לא חשבתי שהתלושים האלו הם מציאה, אבל עכשיו אני יודע שהרשתות שמנפיקות אותם הן עוד פחות.

עם חשבון בסיסי אני מסתדר. כנראה שהרשתות לא, או שהן סומכות על הציבור שהוא לא יודע.

לכבוד החג (כמה מפתיע) יש מבצע על חומוס 1/2 ק"ג: השני ב-50% הנחה. מצוין.

המחיר על החומוס הראשון: 16.29 ש"ח. הרבה. מאוד.

זה עוד כלום: חומוס מאותה פירמה באריזה של 1 ק"ג עולה 17.99 ש"ח. אכן אריזת חיסכון. ולא רק חיסכון, אלא חיסכון כפול. כמעט באותו מחיר אני מכפיל את הכמות.

אבל אם אני קונה חומוס במבצע, ועל הקופסא השניה מקבל 50% הנחה, אני אשלם 16.29+8.15 ש"ח, דהיינו 24.44 ש"ח. הרבה יותר מאשר קופסת 1 ק"ג.

עדיף לקנות חומוס בלי מבצע. למה להעלות את המחיר על הראשון בשביל להוריד קצת את המחיר על השני? מה זה השטויות האלו?

בקופה מסתבר שזה לא הסוף – הרשתות חוגגות על הציבור. התלושים שווים רק 90% מערכם הנקוב. איזה המצאה נחמדה. אני לא אתפלא אם התופעה קיימת רק בארץ הקודש, וגם זו, כמו רבות אחרות, המצאה ישראלית – ממש (c).

ואיך אני, שבא לרשת הזו רק בגלל שיש לי תלושים, אמור לשלם? נכון, עם תלושים. ועודף? אתם מהנהנים וחושבים שזה מוכר ואתם אכן צודקים: אם שילמתם בתווים קצת יותר ממה שקניתם בפועל ואתם אמורים לקבל עודף, אתם שוב נדפקים. בואו רגע נדבר במספרים:

נניח שקניתי מוצר שעולה 10 ש"ח. נתתי למוכרת תו של 100 ש"ח ובקופה הוא שווה 90 ש"ח. כעת אני מקבל עודף 80 ש"ח – בתווים כמובן. בפעם הבאה שאבוא לסניף הרשת עם התווים, 80 ש"ח יהיו שווים רק 72 ש"ח. המספר האחרון אומר שעל פריט בשווי 10 ש"ח שילמתי 28 ש"ח בתווים.

זה רק קצה הקרחון כמובן, לא אלאה אתכם בפרטים משעממים אחרים (הרשתות פשוט יקרות יותר מרשתות פרטיות). שורה תחתונה: על מבצעים משלמים יותר, ותווי קניה שווים את הנייר עליו הם מודפסים. לכו למכולת עם מחשבון (או פלאפון עם מחשבון) ותמיד תחפשו את האותיות הקטנות ואת המספרים נטו.