אינני מאמין במזל רע שבא בימי שישי ה-13, ואינני דופק על עצים להרחיק מזל רע. אפילו אינני יורק על חתולים שחורים וחמודים.
אבל היום הוא יום שישי ה-13, ובעוד כך וכך שנים (קצת פחות מ-20, ליתר דיוק), עלול העולם להגיע אל קיצו ביום שישי ה-13. לא צריך להיות נביא רואה שחורות, מספיק לגלוש באתר של נאס"א.
אפופיס (אפפ) הוא אל החשכה במיתולוגיה המצרית, ועל שמו נקראו עוד כמה דמויות מוכרות, ביניהן חייזר מסוכן בסדרת הטלוויזיה סטארגייט, וגם סלע בגודל כמה מאות מטרים שמשייט לו בחלל (אסטרואיד).
(פתיחה: רבע שעה של מנגינת for elise שחוזרת על עצמה כל 23 שניות)
שלום רב,
מוקד השירות פתוח לשירותכם כל יום בין הימים א-ב,
בין השעות 11:00-12:00,
נשמח לעמוד לשירותכם בשעות הפעילות (אם תצליחו לתפוס אותנו).
למחלקת מכירות הקישו כעת 2.
רשת אל גאוצ'ו יצאה במבצע לכבוד חגיגות 25 שנה להיווסדה, ובשלטי החוצות הם כותבים בגדול משפטים כמו:
"מפרק פרה, משלם חצי"
"דופק סינטה, משלם חצי"
לא יהיו וירוסים* ללינוקס. לא, עם א' סופית.
לא הפכתי למגדת עתידות, פשוט הסתכלתי למציאות בעיניים.
* בילדותי בבית הורי, גרנו בקומה יותר גבוהה מעמוד התאורה ברחוב, ובלילות גשומים הייתי פותח את התריס ומבעד לחלון הזכוכית הייתי מסתכל על גב המנורה ורואה את טיפות הגשם מתחת למנורה מחזירות את אורהּ, ותחתיה מכוניות נוסעות בגשם הניתך על הכביש. מחזה יפה. הגשם מחזיר אותי קצת לילדותי – אני נזכר בזה הרבה פעמים כשיש גשם (הייתי כותב "כל פעם שיש גשם", אם זה רק היה נכון 🙂 ).
* היום פתחתי את התריס בזמן הגשם. אין לי מנורת רחוב מעבר לחלון, וגם אם הייתה – היום אני גר בקומה כזו שהיא הייתה מאירה עלי. היום יש לי את הקקטוסים שלי. הסתכלתי על האדמה באדניות, שואבת אל תוכה את טיפות הגשם. הריח של האדמה הרטובה תמיד עושה לי טוב. אני יכול לעמוד ולהסניף את האוויר דקות ארוכות.
* כבר כמה שנים שאין הרבה גשם, ותמיד אני צוחק שאף פעם לא יורד עלי גשם. דוגמא: אני מחכה לאוטובוס בתחנה ואין גשם, עולה לאוטובוס ואז מתחיל הגשם, לפני שאני מגיע ליעדי שוב מפסיק הגשם. כבר שנתיים לפחות שלא פתחתי מטרייה. אשתי היא בדיוק ההיפך – הגשם תמיד תופס אותה לא מוכנה.
זהו מאמר שידבר אל אלו שמבינים קצת מטומטמיקה ומדעי מחשב תיאורטיים. אלו שלא בעניין יכולים כבר מעכשיו לוותר על המשך הקריאה.
המאמר מתבסס על השאלה הידועה P=NP?, שהיא אחת מהחשובות (לְדעת כמה פרופסורים ממושקפים ומשועממים) והמעניינות (עד שיפתרו אותה וירוצו לחפש שאלות קיומיות אחרות) של המאה ה-21. אני מסכים רק עם חלק המשפט שטוען שזו אחת השאלות הפתוחות. ומעכשיו כבר לא – אני סוגר אותה אחת ולתמיד.
אני אציג את הבעיה שמוכיחה כי P שונה מ-NP. הואיל ו-P מוכל בתוך NP (או: חלקִי ל-NP), מביני עניין כבר יודעים לומר שאני מתכוון לכך שהבעיה שאציג שייכת ל-NP אבל לא ל-P.
לפני שבוע יצאה חלונות 7. סבתא שלי התקשרה מהקבר כדי להתעניין.
למה הם קוראים לזה חלונות 7? אולי כי הם העתיקו את הקוד של לינוקס בשנת 2007? מוזר, אבל תמיד יש לי הרגשה שבעולם הלינוקס התוכנות הרבה יותר מעודכנות.
הנה, אצלי למשל: אני לא רוצה 7, ואפילו לא 8. בשעה זו אני מוריד את 9.10 (אויש כמה ששרתי אובונטו עמוסים עכשיו… לפי איך שזה נראה עכשיו, גם כשאקום בבוקר לא יהיה לי מה להתקין. רק האתר היווני עוד מתפקד איכשהו).
אז לכבוד הקמפיין הפרסומי שמיקרוסופט הוציאו לרגל השקת חלונות-זכוכית-שבירים-ומתנפצים-בקלות גירסה 7, אני מוציא קמפיין משלי:
מכירים את זה שאתם גולשים בלילה לאתרי אינטרנט כאלו ואחרים והם איטיים במיוחד?
למשל לאתרי בנקים, לאתרי אוניברסיטאות ועוד אתרים רבים וטובים שעיקרם בבסיסי נתונים כבדים במיוחד.
אותם אתרים איטיים בלילה בגלל "עיבוד לילי" המתבצע על השרתים, כאשר חלק מהעיבוד הנ"ל כולל גם גיבוי.
מסתבר שעיבוד לילי הוא לא המצאה של האדם, ולמעשה עיבוד שכזה קיים על פני האדמה עוד לפני האדם.
השינה. שינה כעיבוד לילי.
לאחרונה מתרבה התופעה של ילדים ובני נוער שמסתובבים ברחובות ובאוטובוסים עם כל מיני רעשנים מוזרים שמפיקים צלילים מוזרים עוד יותר והם לגמרי חושבים שהם שומעים מוסיקה. אולי – אני מידי פעם עוד תוהה – אולי הם אפילו מאמינים שהם שומעים מוסיקה טובה.
כמובן שיקומו עלי המוני אנשים (ובעיקר ילדים ובני נוער) ויטענו כלפָי שאני לא מבין כלום. ואולי, בהסתברות גדולה כמעט כמו ההסתברות שאזכה מחר בלוטו (על אף שלא מילאתי טופס ואין מחר הגרלה), הם אפילו צודקים.
לא שאני טוען, חלילה, שהצדק אצלי והמוסיקה שאני שומע היא המוסיקה שנחשבת איכותית בכל קנה מידה. זה הרי עניין של טעם, ולא אוסיף יותר ממה שכבר כתבתי בעבר. אבל בואו נשים לרגע את התוכן/מקצב/טעם אישי בצד, ונחשוב על בעצם מהי המוסיקה ואיך נגיד שהיא טובה בצורה כזו שגם מי שטעמו שונה משלנו יווכח שאנחנו שומעים מוסיקה טובה.