קטגוריות
כללי לינוקס וקוד פתוח

עניין של הרגל

אנשים שהמלצתי להם לנסות את מערכת ההפעלה הפתוחה מבית "טורבלדס ושות' מסביב לעולם" (להלן: "לינוקס"), הכניסו לכונן האופטי שלהם (להלן: "CD-ROM") את הפצת אובונטו (כי זה מה שאני ממליץ עבור מתחילים) ואחרי 10 דקות התקשרו אלי בבהלה: "אבל איפה כונן C? איפה program files? מה עושים כאן? איך מורידים תוכנה ומתקינים? למה אי אפשר להפעיל קבצי exe? אני לא מבין כלום! נראה לי זו מערכת דפוקה".

לך תסביר למישהו שרגיל לעבוד עם חלונות, שדווקא לא לינוקס היא מערכת מיוחדת במינה – אלא חלונות. תקן POSIX למערכות הפעלה מגדיר כמה דרישות ממערכת ההפעלה, אבל במיקרוסופט כמו במיקרוסופט, בוחרים להמציא מחדש את הגלגל כדי לא להיות תואמים לשום מערכת אחרת, ולהקשות על הגירה החוצה. אילולא ביל גייטס היה גאון עסקי שדחף בזמן הנכון את MS-DOS לחברת IBM עם רישיון כובל, אני בספק אם מיקרוסופט הייתה יכולה להרשות לעצמה לקבוע סטנדרטים דה-פקטו.

וכמו אותם אנשים שרואים לרגע מערכת שהם לא מכירים, ומכיוון שהיא לא נראית בדיוק כמו המערכת שהם מכירים הם מכנים אותה "דפוקה/לא נוחה/מוזרה/למתכנתים בלבד", אם הייתי משתמש בלינוקס בכל ימות חיי ורואה את חלונות בפעם הראשונה, גם אני, יש להניח, הייתי אומר את אותו הדבר.

השאלה שצריכה להישאל ע"י החבר הממליץ על לינוקס, ובד"כ לא נשאלת בזמן הנכון, היא השאלה הפשוטה "ואת חלונות היכרת בתוך 10 דקות"? ברור שעבור חלונות היה למתנסה המון זמן להכיר, הרי עבור רובינו אין איזושהי נקודת התחלת מדויקת לשימוש במחשב, כזו שאפשר להצביע עליה ולומר: "פה ישבתי במשך יומיים לערוך היכרות עם מערכת ההפעלה". משתמש מחשב שמתחיל להכיר את המחשב עוד לא יודע מהי המשמעות של מערכת הפעלה, או לחלופין ש"כונן C" זה לא רכיב חומרה מובנה במחשב, אלא צורה של הצגת מחיצה במערכת ההפעלה.

אז לאט לאט מתרגלים להשתמש במחשב במערכת ההפעלה חלונות ובכלל שוכחים שמערכת הפעלה כשמה כן היא, ולא איזה חלק בלתי נפרד ממחשב (כמו למשל מעבד או זיכרון). אנשים שלא ממש מבינים במחשב, חושבים שלפרמט את הדיסק ולהתקין מחדש את מערכת ההפעלה זו גזירה משמיים, דבר שאין לערער עליו – בדיוק כמו שצריך CPU בשביל שהמחשב יעבוד, או שחייבים להתקין אנטיוירוס ולמרות זאת לחטוף איזה וירוס ביום מן הימים.

אבל אחרי כמה שנים של "נוחיות" בחלונות, אותם אנשים כבר מכירים את מערכת ההפעלה הזו וחושבים שהם יודעים הכל, ומערכת ההפעלה הפתוחה היא לחנונים ודומיהם. הם "יודעים" שבשביל להתקין תוכנה צריך לחפש אותה בגוגל, להוריד אותה עצמאית, להעביר דרך האנטיוירוס, להתקין עצמאית (שלב הנקסט-נקסט) ובסוף להריץ את הקראק של הפריצה (זה כמובן לא אתם, אתם קונים הכל חוקי. זה רק החברים שלכם פורצים תוכנות…). זה מובן מאליו שכל השלבים האלו הם חיוניים בשביל להתקין תוכנה, עד כדי כך שאף משתמש כבד בחלונות לא חושב שהם מיותרים. בינינו, הרי הרבה פחות נוח זה להקליד את סיסמת מנהל המערכת בכל פעם שרוצים להתקין תוכנה – *זה* באמת שלב מיותר (…אם עובדים כל הזמן בהרשאות מנהל בשביל הנוחיות של חוסר הצורך בהקלדת סיסמא).

אבל אלו בסך הכל עניינים שמוטבעים כהרגל, אז הם לא נראים כ"כ מציקים. הרי לא סביר שמישהו יעבוד כמה ימים טובים לתקן איזה בעיה שבגינה הוא עושה היכרות עם מסך המוות הכחול של חלונות. האפשרות הפשוטה היא להתקין מחדש. זה גם נשמע מופרך שכאשר מערכת ההפעלה חוגגת יומולדת שנה והיא איטית להחריד, אנחנו נעבוד קשה כמה ימים ונלמד איך באמת עובדת מערכת הפעלה, מה מסתתר לנו בתוך הרג'יסטרי ואיך ממומשת מערכת הקבצים, רק בשביל להבין למה המחשב שילב לאחרונה להילוך ראשון כאילו הוא היה סוסיתא מזדקנת. אף משתמש חלונות כבד לא יחזיק מערכת עובדת למשך כמה שנים ברציפות בלי להתקין אותה מחדש באיזשהו שלב. (*)

אם מה שהמשתמש מצפה זה מה שפחות להתעסק בתחזוקת המחשב ומה שיותר ליהנות ממחשב עובד, אזי אין טעם להגדיר הגדרות מותאמות אישית בחלונות אחרי התקנה. ממילא לאחר התקנה נוספת (שתגיע, זה רק עניין של זמן), נצטרך להגדיר את הכל מחדש. (**)

וכבר התרגלו המשתמשים לרוגלות ולפרסומות שמגיעות עם כל תוכנה. וכמו כל דבר שמתרגלים אליו, פחות שמים לב. אז למי זה בכלל מפריע? ווירוסים הם כבר חלק מהחיים. גם אם לא נדבקים בהם, צריך כל הזמן להיזהר ולחשוש. ואם הגענו עד הלום, כנראה שהם לא כ"כ גרועים כמו שהלינוקסאים מתארים אותם. אז מה הבעיה פה בכלל?

חברים יקרים, משתמשי חלונות: הבעיה אינה טמונה בלינוקס. תתפלאו – אבל לעניות דעתי הבעיה אינה טמונה גם בחלונות. הבעיה טמונה בכם. אינני מכיר אף אדם שראה את חלונות בפעם הראשונה ומיד ידע איך להשתמש בה. גם אני לא. רק אחרי שנה אמרתי שאני חושב שאני יודע את מה שצריך לדעת כל משתמש פשוט במערכת. גם את לינוקס אין סיכוי שתכירו אחרי 10 דקות של שימוש. אם לא תתנו הזדמנות, אם לא תתקינו לינוקס ותשתמשו בה כמערכת הפעלה ראשית למשך כמה חודשים לפחות, אזי אל תתפלאו כשאני אטען שאתם בּוּרים שרק חושבים שאתם יודעים הכל. אתם עוד לא יודעים כלום. אמנם אין הסמכה רשמית לידע שימושי במערכות הפעלה, אך עם זאת בטוחני כי אתם לא יכולים לטעון על ידע (אמיתי) כלשהו במערכת הפעלה שניסיתם במשך 10 דקות רצופות. אתם אולי מכירים את מסך הפתיחה של גנום או KDE, אבל עם כל הכבוד, באמת, עדיין אין לכם זכות לחוות דעה על לינוקס.

מערכת ההפעלה לינוקס אינה מושלמת, ועם כל הכבוד לעובדה שלא הכל עובד חלק בלינוקס בגלל שמיקרוסופט מייצרים תקנים משלהם (***), יש גם הרבה חסרונות למערכת חלונות – כאלו שהמשתמשים פשוט התרגלו אליהם. הם קיימים, אבל כולם עוצמים עיניים. החלונאים שמנסים לינוקס מיד רואים את החסרונות המיידיים, כמו מסמך וורד שלא נפתח טוב או אתר אינטרנט שנראה עקום. את היתרון של היציבות קשה לראות אחרי 10 דקות, והשימוש הפשוט ביותר בלינוקס עדיין לא חושף את היתרונות הגדולים באמת – למשל הגירה מהפצה להפצה, או הפעלת תוכנה ישנה על מערכת חדישה (שלא כמו בחלונות, שבה יש בעיות תאימות מגירסא אחת לגירסא עוקבת).

צריך להכיר טוב את שני המערכות כדי לדעת מה יותר מתאים ולבחור. אני לא אציע למישהו להשתמש בלינוקס, אם יש לו נסיון מעשי בלינוקס בשולחן העבודה, ולמרות זאת הוא מעדיף להשתמש בחלונות מתוך בחירה (למרות שעוד לא שמעתי על מקרים כאלו, למעט המקרים שבהם עוברים לחלונות מתוך אילוץ כזה או אחר).

* באופן אישי הייתי מתקין את חלונות מחדש כל כמה חודשים בגלל בעיות כאלו ואחרות (ניתן להיזכר בזה כאן). לאחרונה התקנתי מחדש את אובונטו לאחר כמעט שנתיים של עבודה רצופה, ולא בגלל בעיות במערכת או איטיות מוגזמת, אלא רק בגלל שרציתי גירסה עדכנית יותר. בחלונות זה דבר מקובל לפרמט את המחשב בשביל להתקין את אותה גירסת תוכנה מחדש, לא בלינוקס.

** זו הפעם הראשונה שאני מתקין מערכת לינוקס חדשה לאחר שקבעתי אותה פעם כמערכת הפעלה ראשית. ידעתי על כך אבל בכל זאת הופתעתי עד כמה זה נוח שע"י העתקת הקבצים שבספריית הבית עוברות כל ההגדרות המותאמות אישית שקבעתי פעם. זו באמת חווית משתמש.

*** שאלה: כמה מתכנתים צריך בשביל להחליף נורה? תשובה: 0, כי זו בעית חומרה. שאלה: כמה מתכנתי מיקרוסופט צריך בשביל להחליף נורה? תשובה: 0. מיקרוסופט כבר יחליטו שחושך זה הסטנדרט.

18 תגובות על “עניין של הרגל”

אתה צודק, אבל הרבה מהאנשים מעדיפים לא להתחיל ללמוד משהו חדש אם כבר יש משהו מוכר ועובד (פחות או יותר).

בשביל מה פירמטת? אני תמיד משדרג. ההגדרות נשמרות במחיצת הבית (אם הגדרת אותה כמחיצה מראש [בהחלט מומלץ]) אבל להתקין מחדש את כל החבילות נשמע לי כאב ראש רציני.

לא שידרגתי כי מיחצצתי מחדש את כל הדיסק הקשיח.
בפעם האחרונה שמיחצצתי את הדיסק עוד הייתי משתמש בחלזונות וסידרתי מקום משני עבור לינוקס.

עכשיו אני משתמש גם באפיפני וגם בפיירפוקס.
משתדל להגיב פה באתר בפיירפוקס כי אני שונא את הזיהוי שלי בספארי על מק.
התקנה מחדש של הכל לא היה סיפור כזה גדול: חיפשתי בסינפטיק את התוכנות שרציתי, סימנתי אותם ולחצתי על התקנה. אח"כ לקח למחשב עוד איזה 20 דקות להוריד ולהתקין הכל.

אני יודע, אבל שכחתי ליצור את הרשימה לפני שפירמטתי.
זה לא נורא, כי הרבה תוכנות שהתקנתי פעם להתנסות אני לא צריך יותר.

אגב פירמוטים, גם שדרוג המחשב.
אתמול שדרגתי את המחשב בעבודה והחלפתי מ AMD לאינטל. אני מניח שאני לא צריך להגיד לכם איך זה עובד בווינדוס, זה לא עובד.

כל מה שעשיתי היה להעתיק את התוכן של הכונן הקשיח לאחד גדול יותר, grub-install והמערכת עלתה על המחשב החדש.

בלי פורמט, בלי גיבויים ובלי כאבי ראש מיותרים.

אגב, חתול, את אותם אנשים שלא רוצים להכיר מערכת הפעלה נוספת צריך לשאול אם ישראלי צריך לדעת אנגלית. עברית זו שפה מצוינת ויש בה הכל.
לעולם לא מזיק לדעת יותר, גם אם לא משתמשים בזה. הייתה פעם פרסומת נחמדה של ברליץ, שרואים דג שוחה באקווריום וחתול מתקרב אליו, מכניס את הרגל לאקווריום ופתאום הדג פותח את הפה ומתחיל לנבוח ומבריח את החתול, ואז אומרים: "כדאי לך ללמוד שפה נוספת".

את חטאי אני מזכיר היום…
במשך כמעט שלוש שנים שאני עם אובונטו פחדתי להתקין על המחשב המשפחתי אובונטו,
תמיד פחדתי שהם לא יסתדרו ושיהיו חסרות להם כל מיני תוכנות חלונאיות.
לפני כמה חודשים המחשב התחיל לקרטע שוב (חרגיל…) והחלטתי שאני מתקין להם אובונטו ויהיה מה שיהיה, אמרתי להם שאם יהיו בעיות שיבואו למחשב הנייח שלי שעליו מותקנת גם חלונות (אני חייב אקספלורר בשביל העבודה :-() וישתמשו בו.
הם באו כ3 פעמים להשתמש בו בשביל לפרמט וידאו ועכשיו אני צריך להתקין להם תוכנה לפירמוט והם לא יבואו יותר… ;-).

מסתבר שאם רוצים – מצליחים…:-).

שגיאת דקדוק:
שתי המערכות ולא שני המערכות (מערכת=נקבה).
שגיאת איות:
גרסה ולא גירסא – היוד מיותרת, ולפי החלטת האקדמיה ללשון כל הא'-ים בסוף (כמו בכרוסא, קופסא, ססמא וכו') שבאו מארמית בוטלו. מעתה כתוב כורסה, קופסה, ססמה, גרסה וכו'. ברבים אגב, למרות שזה מעצבן יש צורך להגיד גרסות ולא גרסאות.
ביחיד זה אולי נראה יותר טוב – אבל ברבים זה מעצבן.

(סליחה על התגובה הזאת, אני מתאמן לבגרות בלשון, וזה גם עוזר לי להשתפר באיכות התרגום).

בלי קשר להערות הקטונוניות שלי – פוסט מעולה. כתבת בצורה נהדרת את כל מה שאני (וכנראה כולנו) אומרים כל הזמן. כל הכבוד!

לבגרות בלשון אני לא בדיוק למדתי… (אולי לכן זה היה הציון הכי גרוע שלי… 60 :-)),
אבל לא היה כדאי להיות בסביבתי לקראת ואחרי הבחינה באזרחות :-).

גם אני… :-)…
אני כבר מחכה לרגע שאני יוכל לומר: אני את התואר שלי כבר סיימתי :-).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *