והפעם: על איך עברתי ללינוקס.
בשנת 2000 קיבלתי לידי דיסק התקנה של כובע אדום גירסה 6.2. חוץ מקצת לחטט בקבצים שבו ולראות שאני לא מבין כלום, לא נגעתי בו יותר.
בערך בשנת 2001, שמעתי מחבר שיש לינוקס שלא צריך להתקין – צורבים על CD ועושים בוט והוא עולה. זה היה הנסיון הראשון שלי בלינוקס. קנופיקס. נחמד אבל לא ראיתי בזה המשך כי לא ידעתי כלום. שיחקתי קצת בדיסק וזהו.
בשנת 2006 ניסיתי את "אחד", תת-הפצה של מנדריבה. היו לי אז 2 הארד-דיסקים אז יכלתי להרשות לעצמי לנתק את זה שעליו הייתה מותקנת מערכת החלונות שלי דאז, וככה לשחק ולהתקין בלי שום חשש. גראב משום מה לא רצה לעבוד. עד היום אני לא יודע (ולא אדע לעולם) אם זה היה בעיה בגראב או שהביוס שלי לא התאים לזה.
בהמשך ניסיונותי עם "אחד" הצלחתי להפעיל אותו, אבל לא הצלחתי להתחבר לאינטרנט. עקפתי את גראב ע"י לחיצה על F8 בזמן עלית המחשב ובחירה מאיזה התקן לעשות בוט. חוסר היכולת להתחבר לאינטרנט שבר אותי.
בערך מאז כבר שמרתי תמיד מקום על ההארד-דיסק מחוץ למחיצות כדי שכשארצה אתקין לינוקס על השטח הפנוי.
אחרי זמן מה ניסיתי את "אובונטו" 7.10, שנחשב קל למתחילים. התקנתי אותו והורדתי סקריפט התחברות לאינטרנט. לא חשבתי אפילו שזה יצליח בקלות, ולא ציפיתי שבפעם הראשונה שאנסה ישר אהיה מחובר.
23/11/07, יום שישי, קצת לפני הצהריים, הצלחתי להתחבר לאינטרנט מאובונטו. זאת הייתה נקודת מפנה חשובה. התאריך הזה לא חקוק בזיכרוני כמו איזה יומולדת של חבר קרוב, הוא רשום כתאריך השינוי (modified timestamp) של כמה קבצים במחשב.
מאז קצת יותר העליתי את המערכת הלינוקסאית שלי ושיחקתי קצת יותר. יכלתי לקרוא מהאינטרנט איך עושים ככה, וככה, וככה… יכלתי להוריד ולהתקין תוכנה מהמאגרים (להוריד קובץ ולהתקין היה אז מסובך מידי בשבילי – הוא לא מסוג exe אז מה בכלל עושים איתו?)
אחרי כמה חודשים הגיע השדרוג לאובונטו 8.04, ששבר לי את ההתקנה של VMWARE. אז ניסיתי לשחזר ולא הצלחתי, ובסוף התקנתי אובונטו 8.04 נקי, בתאריך 10/5/08. גם אז עוד היה לי בראש רק לשחק איתו, להכיר את המערכת, לדעת להשתמש בלינוקס (לא חשבתי יותר מידי להתעסק בהגדרות המערכת).
כעבור חודש שוב התנפצו החלונות, שברו את קש הגמל, והחלטתי שהפעם אני כבר לא עובד שעות בשביל לתקן/להתקין אותם. זה הפך כבר לריטואל קבוע: חודש לפני המבחנים באוניברסיטה, כשהלחץ גובר, החלונות נשברים.
ביום שישי 6/6/08, עבדתי חצי יום על העברת כל ההגדרות שלי מהחלונות המנופצים ללינוקס שהתחלתי לאהוב. כבר ידעתי מספיק טוב איך להגדיר לקוח אימייל, אפקטים ויזואליים, ועוד כל מיני תוכנות שאני חושב שכדאי לי להתקין. רק אנטיוירוס לא התקנתי, ולכן… (המחשב עובד מהר יותר).
7 חודשים עברו מאז והיום אני יודע מספיק טוב לינוקס. בחודש האחרון השגתי מחשב פנטיום 3 שעליו התקנתי שרת אובונטו.
על מחשב כזה ישן מסתבר שאפשר להתקין שרת אינטרנט. פשוט אין לו ממשק גרפי, שצורך המון משאבי מחשב. האתר שבו אתם גולשים עכשיו הותקן ע"י פקודות טקסטואליות בלבד – עכבר אפילו לא מחובר למחשב (את האמת: כרגע גם לא מסך ולא מקלדת. השליטה עליו היא אך ורק דרך הרשת).
זהו. לסיפור הזה אין מוסר השכל. אולי רק שאסור לפחד מלינוקס. אין לי חלונות, את המחיצה של ההיא כבר העלמתי מהאופק של הדיסק הקשיח. עכשיו אני מרוצה ממערכת ההפעלה שלי, וזה משהו שלא קרה מאז שהפסקתי להשתמש בדוס בשנת 99. כבר מאז חלונות 95 אני יודע שזכוכיות הם שבירות מאוד, ולכן משכתי עם דוס עוד כמה שנים עד שהפנמתי שאין ברירה. אז עכשיו אין מסכים כחולים, קריסות, תוכנות נתקעות וכו'. כבר 7 חודשים שלא התקנתי מחדש מערכת הפעלה. בקרוב (מאוד) תקופת מבחנים באוניברסיטה, אבל בשבילי אובונטו כבר עברה את המבחן כשהיא לא קרסה חודש לפני המבחנים.
בעז.