חורף או קיץ? סתיו ואביב

לרגל הקיץ שנחת עלינו במפתיע בתחילת חודש מרץ, נשאלת מסביבי השאלה "אתה אוהב יותר את הקיץ או את החורף".

מצפים ממני לתשובה בינארית? האם הסתיו והאביב נשכחו מהלב?

אז נכון שישראל ממוקמת באמצע המפה, בין אירופה הקרה לאפריקה החמה, ולוקחת את מזגה מכל שכנותיה. החורף פה כולל סערות ולפעמים אף קרה, והקיץ מכיל בחובו ימים שרביים עד בלי די. למרות שחילופי העונות הן יחסית מהירים ונוטים להשתכח מלב, עדיין קיימים בלוח השנה שלי החודשים אפריל-מאי (או ניסן-אייר), וכמובן ספטמבר-אוקטובר (או אלול-תשרי) שלא נכללים בשום עונה קיצונית: אין בהם את גשמי החורף והלילות הקפואים, וגם לא את ימי השרב הארוכים במיוחד.

ומה שבא מהר הולך מהר. בבת אחת נגמר לנו החורף והגיעו ימים טובים. למרות שמסביבי זועקים על החום, אני יודע שזה איננו חום יולי-אוגוסט, שהוא כבד מאוד כידוע. לצאת לטייל כעת בטבע זו מצווה שלא מהתורה. הפריחה הירוקה מסביב כ"כ יפה אך אנחנו בעניינינו הרבים נוטים להתעלם ולחשוב שהנה או-טו-טו נוחת עלינו החום הכבד, ולא נהנים מהרגע הזה, שאו-טו-טו מפנה את מקומו לאותו חום שכעת מצוי רק במוחותינו. גם חלק מהברחשים עוד לא התעוררו.

ומה לעשות שאינני נמנה על אותם אנשים שמוצאם בצפון הקר וחיים בקרבינו ותמיד מתגעגעים לחורף. גם אינני נמנה על קבוצת האנשים שנולדו באסיה או באפריקה ועורם השחום התרגל לשמש הקופחת. כילד ארצישראלי, המתכנה כמו האתר שלי "צבר", נהניתי דווקא מאותם רגעים מועטים של חסד, כמו אותם הלילות של דן מינסטר, שבהם שום דבר אינו קורה. גם אם האביב והסתיו אינם נמשכים פה 3 חודשים כל אחד, הם עדיין קיימים.

אבל אתם צודקים. אולי אין לנו שלכת אדומה כמו באירופה, אולי אין לנו עצים ירוקי עד. אבל יש לנו את אותם הרגעים שבהם החום אינו מעיק והגשם לא מפתיע. ואת זה אין באירופה וגם לא באפריקה. את הימים האלו אני אוהב. אם שואלים אותי שוב, אני אוהב את הסתיו והאביב. ואינני היחיד.

"כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר, הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ." (שיר השירים, פרק ב', פסוקים י"א-י"ב)

רוצים תחזית? קבלו.

שיהיו לכולנו ימי אביב פוׂריים ונעימים.