קטגוריה: מכתבים למגירה הציבורית

סופסוף האתר שלי יושב על מחשב חזק ומערכת הפעלה חדשה ונקיה ואני יכול לחדש את תקוותי ל-uptime גבוה מ-90%. מעכשיו נפילות האתר תלויות כמעט רק באלוהים, חברת החשמל והוט. אני את שלי עשיתי כדי להבטיח זמינות מקסימלית. גם טכנאים של הוט ביקרו אצלי כדי להבין למה האתר שלי לא מספיק זמין וכנראה שהם סידרו את הבעיה (עד לפעם הבאה).

לאחר 3 ימים שבהם הלכתי לישון בשעות הקטנות של הלילה (החל ממוצ"ש וכלה ביום שני בלילה) כדי להתקין מערכת הפעלה חדשה בשרת, כולל שחזור של החומרים שהיו לי באתר, התעייפתי. מצד שני, הרבה ברירות לא היו לי – שבוע וחצי של אתר סגור לא יכלו להימשך לנצח.

מחסור חמור בשעות שינה גרמו לעיניים שלי להיות אדומות ויבשות.

אבל עכשיו אני מרוצה מאוד. לפחות בתוך הרשת המקומית (ובעזרתכם אשמח לדעת יותר טוב גם איך זה מרחוק) השרת שלי רץ. לוגין לשרת ופעולות עליו נעשות במהירות גבוהה בהרבה ממה שאותן הפעולות דרשו על מערכת ההפעלה ה"מלוכלכת" שהייתה עליו עד לפני שבוע וחצי. לדוגמא: דחיסת נתונים גרמה לשרת להזיע. 1 ג'יגה לדחיסה לקח בערך שעתיים על מחשב פנטיום 4 (ושוב תודה רבה לתורם). מאוחר יותר התייאשתי ואחרי שכבר הפלתי את האתר ועשיתי את אותה דחיסה בעזרת דיסק לינוקס לייב (דיסק הצלה), לקח לי 10 דקות בערך. לא ברור לי למה זה, אבל עכשיו זה כבר לא משנה. גם הבלוג, שהיה "מוקש מהירות" באתר עד לפני שבוע וחצי, היום עולה בתוך שניה-שתיים.

עייפתי. את כל זה אני עושה שבועיים לפני מבחן על חומר שאני לא ממש מכיר, עקב שביתה מיותרת, שכבר כשהיא התחילה ידעתי לאן היא תתקדם, ועוד לפני שהיא נגמרה "יעצתי" לשובתים איך לרדת מהעץ בלי לשבור רגל.

העיקר שעכשיו הכל עובד. מי יודע כמה כוח נשאר לי עכשיו להחזיק את הבלוג, אז תסלחו לי אם בחודש הקרוב אני אכתוב קצת פחות. זה לא רק העייפות, זה גם המבחנים.

הערב עברתי במקום שוקק אנשים (מסוג המקומות שאני לא עובר בהם הרבה). עוצר אותי בחור דתי עם פאות וספרונים של ברסלב ביד ומנסה לדחוף לי אחד ליד.

סירבתי בנימוס ואמרתי שככל הנראה אני לא אקרא את הספרון, אז הוא התחיל לדבר על "הישיבה הכי טובה בעולם" ועל "הדברים שלא מלמדים אותנו בביצפר" (לא שאני זוכר מה למדתי אי-פעם בביצפר 🙂 ).

התגלגלה שיחה של עוד דקה, שבסיומה לקחתי איתי לחיים משפט כ"כ נכון שהוא אמר:

"מלמדים אותנו 12 שנה מתימטיקה בבי"ס, ובסוף אנחנו לא יודעים איפה להשקיע את הכסף בבנק, והבנקים עובדים עלינו. לא מלמדים אותנו על ריביות ואיך לחשב אחוזים.

לא מלמדים אותנו את הדברים הבאמת חשובים בחיים: איך מתנהגים עם אשה בבית, איך להכין אוכל טעים למשפחה, איך לחנך נכון את הילדים".

כל מילה בסלע – פשוט אין צורך להוסיף. אפילו בפרסומות אומרים ש"הכל מתחיל במשפחה".

בעז.

כבר כמעט 3 שנים שגלעד שליט נמק בכלא על לא עוול בכפיו.

3 שנים זה ה-מ-ו-ן זמן. וכל הסיפור הוא על בחור צעיר שהורע מזלו והיה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון ונפל בשבי של חיות ורוצחים.

למה למדינה הזו, עם הצבא הזה שנחשב לצבא החזק ביותר במזרח התיכון, המדינה שמייחסים לה יכולות גרעיניות, שהיא אחת מ-5 המדינות הבודדות שיכולה לראות כל נקודה על הגלובוס בשידור חי מהלווינים שבחלל, למה ל"מעצמה" הזו לוקח כל כך הרבה זמן, יותר מידי זמן, להחזיר חייל אחד בודד (וחי) הביתה אל הוריו ומשפחתו?

הנה כמה דוגמאות קטנות לכמה המון זמן זה 3 שנים:

* ילד שנולד כשגלעד נשבה, יודע היום לדבר חופשי.

* מחשב שנקנה כשגלעד נשבה, נחשב היום לישן, זקן, איטי.

* חייל שגויס כשגלעד נשבה, עומד לפני שחרור בימים אלה.

* אם גלעד היה עובד במשכורת מינימום במשך כל התקופה, הוא היה עד היום מכניס כמעט 150 אלף ש"ח.

* בשלוש שנים אפשר לסיים תואר ראשון.

* 3 שנים זה 1,095 ימים, זה 156 סופ"שים, זה 26,280 שעות, זה כמעט 100 מיליון שניות. מי שלא מבין מהי ערכה של שניה מוזמן לקרוא כאן.

* בזמן כ"כ ארוך החללית וויאג'ר 2 הספיקה לטוס מכדור הארץ עד כוכב שבתאי (למעלה מ-1.2 מיליארד קילומטרים), וזו במהירות הנחשבת לאפסית בחלל – 55,000 קמ"ש.

* יותר מ-170 שבתות וחגים משפחתו של גלעד יושבת מסביב לשולחן לא מלא, לא שמח.

יש עוד המון דרכים לתאר כמה המון זמן זה 3 שנים, זה מספיק לבינתים.

הערב חג שבועות. גלעד עוד לא בבית. עוד חג בלי גלעד.

הוא חסר לי. חסר לכולם. אני מאוד רוצה להאמין ולקוות שאת החג הבא, ראש השנה, גלעד יחגוג בבית עם משפחתו. ואולי אם אפשר, אז אפילו את סופ"ש הבא.

חג שמח.

בעז.

בוקר של חמסין

מילים לחן וביצוע: מני בגר

בוקר של חמסין
ילדה בסנדלים
נתנה לי את ידה
לקחה אותי לים.

נכנסנו למכונה
נסענו בדממה
ראינו חוף שיש בו
עשב וצדפים

בוקר של חמסין
ילדה בסנדלים
נתנה לי את ידה
לקחה אותי לים

בוקר של חמסין
ילדה בסנדלים
עיניים בוהקות
והיא כולה חלום

בוקר של חמסין
ישבתי על החול
שלהבת אדומה
פרצה מתוך הים

החוף כוסה בדם
פתאום הקיץ תם
ראיתי אנשים
וכולם רצים למים.

בוקר של חמסין
ילדה בסנדלים
נתנה לי את ידה
לקחה אותי לים

בוקר של חמסין
ילדה בסנדלים
עיניים בוהקות
והיא כולה חלום.

נזכרתי היום בשיר הזה מכמה סיבות:

1. אני אוהב את השיר. כבר כתבתי פעם על טעם ועל מוסיקה.

2. הבוקר היה חמסין.

3. היום דיברתי עם מני בגר. הוא התקשר למקום בו אני עובד לשאול שאלה עניינית, וכשהוא הזדהה קפצה לי ילדה לראש. תנחשו מה היא נעלה.

אז הנה כך נראו שנות ה-80, למי שלא הספיק. פשוט אייטיז במיטבו.