תובנות מיום הזיכרון

תובנות מיום הזיכרון: (וסליחה מראש אם אני פוגע במישהו, אנא, קבלו את התנצלותי)

א. שפעת החזירים הופיעה בארצינו, זה בטוח. נסעתי לי היום לעבודה כהרגלי, וגם היו עלי אוזניות כהרגלי. אבל היום יום הזיכרון לחללי צה"ל ונרצחי פעולות טרור, ולכן שלא כהרגלי, היום שמעתי גלי צה"ל וסיפורים של יום הזיכרון מתוך הזדהות, כי אני ישראלי. אבל לידי ישב מישהו שהווליום של שירי הדיסקוטק שיצאו מהאוזניות שלו כמעט והוציאו ממני את היכולת לשמוע את האוזניות שלי. כנראה שבגלל זה הוא לא שמע שהיום יום הזיכרון.

ב. כל היום טוחנים בגלי צה"ל את "עוד מעט נהפוך לשיר". אני לא כותב שירים אז אין לי זכות למות בעד ארצינו. במקום זאת אני יכול להתקין את התוסף "שאר בשר" של צפריר. שרון גפן כתבה על זה יפה פה.

ג. ואף אחד עוד לא דיבר (וכנראה גם לא ידבר בקרוב) על יום זיכרון ואבל כללי, לאומי או בינלאומי, כלל עולמי וטרנס-אטלנטי או בין-גלקטי זה לא חשוב, אבל מספר הנופלים גדול מידי ועדיין גודל בקצב ממאיר משנה לשנה. צריך יום לזכר כל הנופלים שנרצחו בידי בני עמם. אני מרים את הכפפה וקורא להרוגי תאונות הדרכים בשם: הנרצחים על הכבישים. ותודה לחגורת הבטיחות שבזכותה אני היום חי.