גלעד שליט
קטגוריה: מכתבים למגירה הציבורית
לרגל הקיץ שנחת עלינו במפתיע בתחילת חודש מרץ, נשאלת מסביבי השאלה "אתה אוהב יותר את הקיץ או את החורף".
מצפים ממני לתשובה בינארית? האם הסתיו והאביב נשכחו מהלב?
קטגוריות
בִרכותָי
לךָ,
אני זוכר שנולדת, עשית את כולנו מאושרים.
פתאום הפכת ילדים להורים, הפכת הורים לסבים וסבתות, הפכת את קרוביך לדודים.
שינית את עולמינו, הובלת דור חדש במשפחה, גאה להיות בכורו.
מהי אהבה?
בשביל ילד בן שנתיים: הבובה החדשה
בשביל ילד בן 6: למשוך לה בצמות
לפני זמן לא רב הבאתי הביתה שולחן חדש להעביר עליו את היום (בעיקר את סופי השבוע). למי שתוהה – זה לא שולחן מחשב חדש, אלא שולחן לפינת הלימודים הביתית שלי.
השולחן הישן נשאר לו כמה ימים במקום אחר בבית, עד שנעיף אותו. בתוך שעתיים כבר היה עליו בלגן.
אחרי כמה ימים, כשהעפנו אותו, גילינו איך אותה פינה שבה הוא היה רק כמה ימים, נראית עכשיו ריקה להפליא. והבלגן שהיה עליו כמובן היה צריך למצוא מקום חדש ופחות בולט.
—
ניתן לראות את המקרה הזה גם באספקט אחר של החיים:
אז סוף כל סוף הגענו למעמד המכובד הזה, ולכבוד יום ההולדת הראשון של האתר "צבר", נתכבד כולנו בהרמת כוסית יין אדום משובח.
אז איך הכל התחיל?
ישבתי משועמם בסלון וחשבתי איזה שטות אני הולך ליצור עכשיו במחשב. קריאה נואשה לעזרה מתוך ICQ אותתה לי שאיש יקר צריך להרים איזה אתר. המחשבה "מגניב אם גם לי יהיה אחד" החליפה את המחשבה "מה עושים" ותוך שלושה ימים נרשמתי לפורום בעלי אתרים בנענע והתחלתי לכתוב אתרים לכל המרבה במחיר.
טוב, אולי לא בדיוק כך…
בהזדמנות מסויימת נאלצתי לנסוע לבקר את משרדי חברת האוטובוסים שבה הוצאתי את כרטיס הנסיעה הסטודנטיאלי שלי (ע"ע רב-קו).
במעבר בין המשרדים השונים, הגעתי למשרד שבו מחשב שמחובר לקורא כרטיסים, והאיש מאחורי השולחן שמח לעזור לי בפנייתי, ותוך כדי הוא בדק את זהותי ואת הכרטיס על שמי.
לא יותר מידי הופתעתי כשגיליתי שמקליטים את כל נסיעותי בתחבורה הציבורית. אני יודע שנתונים דיגיטליים נמצאים אצל החברות השונות בכדי להיכנס למסד נתונים, ובכל זאת אני עדיין תוהה האם המדינה הנפיקה כרטיסי רב-קו רק כדי לעקוב אחרי כולנו.
קטגוריות
והיה ביום ההוא
מספר אנשים שאלו אותי איפה הייתי ביום חמישי בלילה. טוב, נו, לא בדיוק ככה. שאלו איפה הייתי "כשהתחלף עשור".
קטגוריות
געגועים למאיר
"ומילים כמו שלך אף אחד לא אומר כבר.
הנר שלך, מאיר, עדיין בוער."
– החיוך של הילדה ברכב שליד, שהסתכלה עלי ועשתה שלום עם היד, כשישבתי עם הגב לתנועה.
– הזקן שנפל עלי וביקש סליחה כשהנהג הפעיל את הבלם, ונענה בכך שטוב שהוא נפל עלי ולא על הרצפה.
– ניגונם היפה של הקבצנים המוכשרים במעבר התת-קרקעי בתחנת רכבת מרכז בת"א.