בִרכותָי

לךָ,

אני זוכר שנולדת, עשית את כולנו מאושרים.

פתאום הפכת ילדים להורים, הפכת הורים לסבים וסבתות, הפכת את קרוביך לדודים.

שינית את עולמינו, הובלת דור חדש במשפחה, גאה להיות בכורו.

יחיד ומיוחד, גדלת והכית את כולנו בחוכמתך. בגיל שנה התחלת לדבר, בגיל 3 כבר למדת לקרוא, אבל הכי צעיר – הספקת להיקשר למחשב.

מאז שנולדת נדמה היה שהגעת לעולם הזה עם המקלדת ביד. בהתחלה זה היה קומפי, אבל אח"כ זו הייתה מקלדת 105 מקשים. לא הפסקת ללמוד את רזי המחשב, גם לא אחרי שהשתלטת על חלונות והפכת אותה לקרפדות. שינית את המראה כמעט לבלי היכר – פשוט הרסת את המחשב. בכל המובנים.

כשהגעת לבי"ס כבר היית האקר קטן בהתהוות – התחלת להרוס כל מחשב שרק הצלחת להגיע אליו. טוב נו, עד עכשיו עוד הייתה דרושה לך הגישה פיזית.

אולי יומ'חד תוכל להראות לי איך להרוס מחשב בגישה מרוחקת? אני בטוח שביום מן הימים אתה תתחיל ללמד אותי דברים. תפישה של ילד היא לא כמו תפישה של מבוגר, והתפישה שלי כבר לעולם לא תהיה כמו של ילד.

אבל גם מחוץ למחשב הוכחת ידע: שברת שיאים חדשים בארגון קוביה הונגרית. עכשיו אנחנו יכולים להשלים זה את זה – כי אני יודע רק לבלגן אותה.

התעניינת בכוכבים. אסטרונומיה גם היא קשורה קשר הדוק למתימטיקה. כשאני למדתי על הליקוי מהאתר של נאס"א וכתבתי פה באתר שלי, אתה כבר הספקת להיות חלק מקבוצה שיצאה ללמוד ולצפות בו ביחד.

והטריקים שלך בשחמט… לא כדאי לשחק נגדך. אפשר להסכים מראש על ניצחון שלך ולהימנע מבזבוז זמן על משחקים שתוצאתם ידועה מראש.

הילד עם הקוצים בתחת, כמו יושב על צבר, גרמת לכולנו להרגיש קצת טפשים ומיושנים. אתרים באינטרנט שלעולם לא הייתי מגיע אליהם בלעדיך כבר הפכו להיות חלק מחיי. ורק האתר שלך עוד יושב משועמם, מחכה שתתייחס אליו ותוריד ממנו את המודעה שמככבת שם כבר שנתיים וחצי – "בקרוב הפתיחה".

ואתה הולך בדרכי, כמוני, זוכה במקום הראשון בעיר בתחרויות שונות ומשונות. אבל לא מספר לאף אחד, כי אבא ואמא כבר יעשו את זה בשבילך. לא הטיפוס שרואים ושומעים בכל מקום, בלי תופים ומחולות. קטן וביישן, הפה כמעט ולא נפתח אבל האוזניים… הו האוזניים… פתוחות גם פתוחות הן, וקולטות ומאחסנות ביניהן את כל מה שמסביבך, את המדע המדויק והשפה הבינארית, את שמות הכוכבים בשמיים ואת היסודות הכימיים המרכיבים את הארץ, את שפות התכנות ואת המוזרויות של האינסוף במתימטיקה.

אבל עם גדילתך, מגיעה גם האחריות הכבדה. יותר אינך ילד שתוכל עוד במעשיך לחייב את אביך. מעכשיו יש לך דין ויש דיין, ואתה מחויב לכל הכללים שכל בוגר מחויב בהם. החל מרגע זה, אבא שלך כבר לא יקבל עליו את העונש במקומך.

כי מה שהיה עד עכשיו שייך לעבר, ומעכשיו כבר אי אפשר לומר שאתה ילד גדול, כי אתה כבר לא ילד. מעכשיו עתידך תלוי אך ורק בך, ובמה שתבחר לעשות בחייך. הוריך בקרוב כבר יפסיקו להחליט בשבילך, ואתה – לאט אבל בטוח – תהיה פחות ופחות תלוי בהוריך.

ואתה יודע כמו כולנו, את שנות ילדותך לא תוכל להמשיך – שנות הפוצי-מוצי מאחורינו, ומעכשיו כולם יתייחסו אליך כמו אל בוגר. את המשפחה כבר שינית לבלי היכר, ואתה מצוּוה לצאת ולכבוש בסערה את העולם.

אני סומך עליך.