ע"פ תיאוריות מדעיות מתקדמות, לאחר המפץ הגדול נוצר ביקום החדש חומר ואנטי-חומר.
שני סוגי החלקיקים התאיינו (ביטלו זה את זה תוך שחרור אנרגיה), אבל היה "קצת יותר" חומר מאשר אנטי-חומר, ולכן יש ביקום שלנו חומר. אותו ה"קצת יותר חומר" זה מה שמרכיב את כל החומר (המוכר לנו) ביקום. ופה לא אתייחס לחומר האפל, שהוא יותר מוזר מחומר.
החומר, דהיינו חלקיקי הפרוטון/נייטרון/אלקטרון המוכרים לנו, התאחדו עם הזמן למבנה המוכר לנו בתור אטום. אם לדייק – אטום מימן. רוב היקום עדיין עשוי מימן: זוהי צורת האטום הפשוט ביותר – פרוטון אחד בגרעין ואלקטרון אחד סביבו.
שאר היסודות הכימיים המרכיבים את היקום (בעיקר הליום ועוד קצת מכל השאר) – כולל חמצן, סיליקון, פחמן וברזל – נוצרו מהיתוך מימן בתוך ליבות כוכבים כמו השמש שלנו. היסודות הכבדים ממימן התפזרו בחזרה ליקום בהתפוצצויות קוסמיות אדירות שנקראות סופרנובות. הסופרנובות אחראיות להיווצרות כל החומר ביקום שיותר כבד מברזל – כולל זהב, כסף, עופרת, אורניום ועוד.
מהחומרים האלו נוצר כדור הארץ, וגם אנחנו.
בליבת השמש שלנו יש מימן שמותך להליום. בתהליך ההיתוך נפלטת כמות אדירה של אנרגיה, הנקלטת ע"י הצמחיה שעל כדור הארץ בתהליך הפוטוסינתזה.
המסה של הצמחים לא מגיעה מהאדמה, אלא מהאוויר. כל מי שמגדל צמחים בעציצים יודע שגם אחרי שהצמח גדל וגדל, כמות האדמה בעציץ כמעט ואינה קטנה – מה שאומר שהעפר אינו חלק מאבני הבניין של הצומח. מנגד, המים שבהם משקים את האדמה היא לא המרכיב היחיד בצמח (צמח הוא לא רק מים…). המרכיב העיקרי הנוסף של הצמח, חוץ ממים, זה פחמן שמסולק מהאויר בתהליך שצורך אנרגיה – זהו תהליך הפוטוסינתזה על רגל אחת.
בתהליך הפוטוסינתזה, אנרגית האור מפרקת את הפחמן הדו-חמצני מהאוויר לחמצן ופחמן. החמצן מוחזר לאטמוספירה ע"י הצמח, והפחמן מרכיב את הצמח.
לא זה המקום והזמן לנסות ולתאר במפורט את הפוטוסינתזה ואת החומרים המדויקים שהצמח צובר בעזרתה (עמילנים, שומנים, סוכרים, חומצות אמינו וכו').
כשחיות אוכלות עשב, הן למעשה מקבלות את החומרים בעלי האנרגיה, ובעזרת מנגנון כימי בגופן הן ממצות את האנרגיה האצורה בצמח. התהליך עצמו נראה הפוך לתהליך הפוטוסינתזה, ומאוד דומה לתהליך הבעירה: פחמן מתחבר עם חמצן תוך כדי שחרור אנרגיה.
כשאנחנו אוכלים צמחים, או אוכלים חיות שאכלו צמחים, אנחנו מפיקים בגופנו את האנרגיה שהצמחים קיבלו פעם מאור השמש ואגרו בתוכם. למעשה, האנרגיה המניעה את שרירינו היא אנרגיה שמקורה בתהליך היתוך גרעיני בליבת השמש שלנו.
ולא אוסיף מילה על מכונות ועל נפט ועל מיליוני שנים של קליטת אנרגיה שחוזרת לאטמוספירה בתוך מאות בודדות של שנים, שברירי שניה במונחים גיאולוגיים.
סוף חשבון:
החומר שממנו עשוי גופי נוצר בליבותיהם של כוכבים שהיו באזורינו ומתו בהתפוצצות אדירה לפני שמערכת השמש נוצרה.
האנרגיה שמניעה את אצבעותי על המקלדת נוצרה בליבתה של השמש – כוכב רגיל לחלוטין בגלקסיית שביל החלב.
האם זה אומר שאני כוכב?
תגובה אחת על “אמא, גם אני כוכב”
חטפתי כאב ראש מכל המושגים המדעיים על החומר והחלקיקים…
אקמול – יש למישהו?