חלפה שנה מאז שכתבתי פה מילים בודדות על יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
גם היום שקלתי אם לפתוח את המחשב ולכתוב. לא כי אין מה, אלא כי קשה לי לכתוב.
בשנה האחרונה, כמו בכל השנים שקדמו לה, שמעתי וראיתי דברים, ואפילו נחשפתי בקטנה לחומר משפחתי שמשום מה לא ראיתי קודם. עצם קיומי הוא הוא הניצחון של ההיגיון על הטירוף.
במשפחה שלי מעולם לא דיברו על השואה. לדור שלי אף אחד לא נידב את הזיכרונות – גם כי מי שידע, כבר עשרות שנים אינו איתנו, וגם כי יש סוג של קשר שתיקה. ואולי זו אשמתי שמעולם לא שאלתי, ועל אף זאת, אינני בטוח שאני רוצה לשאול.
ולפני דקות אחדות, בפעם הראשונה בחיי, חיטטתי באתר של יד ושם וחיפשתי כמה שמות, שידעתי שאי שם, ב-1942 הובלו אל מותם. ואכן מצאתי את שמות קרובי משפחתי שנרצחו בידי הנאצים (*), וכתב ידו העגלגל של סבי מעטר את הדו"ח שהוא מילא לפני יותר מ-30 שנה עבור יד ושם. אני אפילו לא יודע אם ההורים שלי ראו את זה, כמעט בטוח שאחָי לא ראו את הדו"ח הזה מעולם. אינני יודע אם אי פעם הייתי מגיע אליו לולא האינטרנט.
אני לא מבין למה העוגיות של פסח לא נמכרות כל השנה.
קניתי לבית מלאי של עוגיות פסח שיספיק אולי לעוד שבועיים, רק כי הם היו העוגיות האחרונות בחנות והמוכר הצהיר על כך שיגיעו עוד עוגיות כאלו רק בפסח הבא.
האם העוגיות האלו לא כשרות לחמץ?
אתמהה…
בחוץ סוערת התקשורת, מהומה על מאומה, כולם אומרים שיש משהו שאסור לדבר עליו (כולל החלק שאומר שאסור לדבר על כך שיש פרשה שהוטל עליה צו איסור פרסום, והחלק שאומר שאסור לדבר על הפרשה שאסור לדבר עליה. מי אמר רקורסיה ועוד לא זרקתי עליו איזה ספר במטומטמיקה בהוצאת האו"פ?). אבל אף אחד לא שוכח להפנות כל גולש חטטן זב עכבר לחפש בתקשורת הזרה מילים מסוימות שדוׁד גוגל כבר תודרך לפרטי פרטים מה צריכות להיות תוצאתן.
אני יודע פרט קטן שאני רוצה שגם אתם תדעו.
הלילה העבירו את השעון לשעון קיץ, שיימשך עד ל-11/9/2010. לא מספיק לקחו לנו שעת שינה הלילה, המכשירים החכמים לקחו לי עוד שעת שינה.
אנשים שהמלצתי להם לנסות את מערכת ההפעלה הפתוחה מבית "טורבלדס ושות' מסביב לעולם" (להלן: "לינוקס"), הכניסו לכונן האופטי שלהם (להלן: "CD-ROM") את הפצת אובונטו (כי זה מה שאני ממליץ עבור מתחילים) ואחרי 10 דקות התקשרו אלי בבהלה: "אבל איפה כונן C? איפה program files? מה עושים כאן? איך מורידים תוכנה ומתקינים? למה אי אפשר להפעיל קבצי exe? אני לא מבין כלום! נראה לי זו מערכת דפוקה".
לרגל הקיץ שנחת עלינו במפתיע בתחילת חודש מרץ, נשאלת מסביבי השאלה "אתה אוהב יותר את הקיץ או את החורף".
מצפים ממני לתשובה בינארית? האם הסתיו והאביב נשכחו מהלב?
כשאני רואה את מחמוד אחמדיניג'אד צוחק על העולם, עולים לי בראש התמונות של אדולף היטלר שמרגיע את העולם באומרו שגרמניה מצטיידת בנשק למטרות הגנה עצמית. לפיכך כינסתי את עצמי וחשבתי על מה שאני רואה ושומע בחדשות, והרגעתי את עצמי בטענה שהעולם השתנה מאז שנות ה-30 של המאה ה-20, ומי שמערער היום את היציבות העולמית בוודאי ייעצר עוד לפני שיספיק לבצע את זממו.
אז ישבתי וכתבתי את המסקנות והלקחים שהופקו בעקבות מלחמת העולם ה-II, וזו הרשימה שיצאה:
1. הקמת האו"ם.
2.
תפסתי שני טקסטים יפים בחג הגשום שהיה לנו כאן, טקסטים שמתאימים לחג. הראשון על בקבוק יין, השני על משלוח מנות. ציטטתי להנאתכם.
סופסוף הגיע הגשם. מערכת גשמים שהחלה ביום חמישי בערב, הופיעה בבת אחת משום מקום, ותלך כנראה באותה מהירות ולאותו כיוון.