הזיה הזויה

המוח שלי כנראה צריך טיפול מיוחד. אני חי באשליות. הנה דוגמא:

אחרי הדחת אחד המתמודדים המפורסמים של "האח הגדול VIP", או אחרי הגמר שלהם, יצא המפורסם X מהבידוד בבית האח הגדול ובפרצוף רציני לחלוטין יביט אל המצלמות וישאל את האנשים מסביבו אם גלעד שליט חזר הביתה.

אם הוא יקבל תשובה שלילית, אז מול 40% רייטינג הוא יגיד לעם כשפניו אל המצלמה: "גלעד צריך אתכם. קומו מהכורסאות וצאו לרחובות".

אבל כאמור ההזיות שלי לא מעניינות את אף אחד, וגלעד עוד לא השיג 40% רייטינג.

כבר 995 ימים, ואין יום שעובר בלי שאני חושב עליו. האם קר לו הלילה, כש-13 מעלות שוררות ברחובות עזה?

* גילוי נאות: מעולם לא ראיתי ולו דקה מסכנה של האח הגדול, אבל אני כל היום שומע על זה מכל מקום סביבי (עיתון, רדיו, חברים וכו').

שלח מאמר זה באימייל שלח מאמר זה באימייל
הדפס מאמר זה הדפס מאמר זה

תגובה אחת ל“הזיה הזויה”

  1. מאת אליהו52:

    סוגיית גלעד שליט וסוגיית השוביים בכלל הינה סוגיה מורכבת, קשה, טעונה וכואבת.

    הנסיון לפתור סוגיה זו באמצעות יציאה לרחובות ומאבק ציבורי, לדעתי אינה ראויה (בלשון המעטה).

    כמובן שניתן להחזיר את שליט כבר מחר, אם נסכים להקמת מדינה פלסטינית ברשות חמאס, תוך שילום רוב הכנסות המדינה למדינה זו, ושחרור כל האסירים ממוצא ערבי, אם זכות ישוב בתנאים מועדפים בכל מקום שיחפצו.

    השאלה אם זה שווה את זה, והשאלה מה צריכים לעשות במקרה והצלתו של חייל אחד מהשבי תגרום למותם של עשרות חיילים ואזרחים אחרים.

    הדעה המקובעת בתודעת הציבור הישראלי (שמנוגדת לשכל הישר, ולהלכה), ש"שעושים הכל כדי להחזיר שבויים הביתה", לא בטוח שהיא אכן נכונה.

    יש לדון על כך בכובד ראש ובשיקול הדעת, ורצוי בהחלט לתת בענין זה לראשי העם ולמומחים להחליט, ולא להמון.

    למען הסר ספק (לא שצריך לכתוב זאת, אבל בכל זאת):

    אני לא מתכחש לסבל הרב שעובר על שליט, ולא רוצה למצוא את עצמי במצב דומה. אני חש מחויבות רבה לשלום חיילינו, ולחזרתם בריאים ושלמים הביתה. הבקשה שהבאתי (הקמת מדינה פלסטינית וכ"ו), הוקצנה בכוונה, אך היא נכונה גם לדרישות "צנועות יותר".

השארת תגובה