רשת אל גאוצ'ו יצאה במבצע לכבוד חגיגות 25 שנה להיווסדה, ובשלטי החוצות הם כותבים בגדול משפטים כמו:
"מפרק פרה, משלם חצי"
"דופק סינטה, משלם חצי"
קטגוריה: שינויים בהרגלי הצריחה
לפני שבוע יצאה חלונות 7. סבתא שלי התקשרה מהקבר כדי להתעניין.
למה הם קוראים לזה חלונות 7? אולי כי הם העתיקו את הקוד של לינוקס בשנת 2007? מוזר, אבל תמיד יש לי הרגשה שבעולם הלינוקס התוכנות הרבה יותר מעודכנות.
הנה, אצלי למשל: אני לא רוצה 7, ואפילו לא 8. בשעה זו אני מוריד את 9.10 (אויש כמה ששרתי אובונטו עמוסים עכשיו… לפי איך שזה נראה עכשיו, גם כשאקום בבוקר לא יהיה לי מה להתקין. רק האתר היווני עוד מתפקד איכשהו).
אז לכבוד הקמפיין הפרסומי שמיקרוסופט הוציאו לרגל השקת חלונות-זכוכית-שבירים-ומתנפצים-בקלות גירסה 7, אני מוציא קמפיין משלי:
יצאתי עם תווי השי שאשתי ואני קיבלנו לחג לקנות כמה ממוצרי היסוד החיוניים לביתינו הקט.
אף פעם לא חשבתי שהתלושים האלו הם מציאה, אבל עכשיו אני יודע שהרשתות שמנפיקות אותם הן עוד פחות.
קטגוריות
קונים כחול לבן
קיבלתי באופן אישי אימייל המזמין אותי להצטרף לקמפיין "קונים כחול לבן" באינטרנט.
מתוך המכתב:
"הרעיון העומד מאחורי הקמפיין הוא יצירת תו "כחול לבן", אותו יעדיפו צרכנים, וירצו היצרנים לאמץ.
התו מוענק לכל עסק אשר בו מעל 35% מעלויות הייצור נשארות בישראל, וישנו הליך מסודר לבחינת העסקים המשתתפים.
מהלך כזה, יגרום ליותר כסף ישראלי להישאר בישראל, ובתורו – לפיתוח התעשייה המקומית, ויצירת מקומות עבודה נוספים.
כשכירים ובעלי עסקים – כולנו מבינים את המשמעות הכלכלית של העדפת מוצרים כחול – לבן, ואת השפעתה באופן ישיר ועקיף עלינו, על מקום עבודתנו, ועל האנשים שסביבנו.
כדי להניע את כדור השלג – דרושה תמיכה ציבורית רחבה ככל האפשר לקמפיין."
השאלה שצריכה להישאל היא כמובן איזה עידוד מקבלים מהמדינה בעלי העסקים שבוחרים להצטרף לפרויקט, או שמא שוב הממשלה משאירה את הציונות לעם בעוד היא עסוקה בטיסות לחו"ל.
כציוני (ולפעמים קצת ציני), אין לי שום בעיה להיענות לבקשתה המנומסת של השולחת ולבקש מכם: בחג הזה (ועדיף גם באילו שאחריו) תקנו כחול לבן. זה באמת לטובתינו. אין פה שום פרסומת לחברה כזו או אחרת, אלא רק לכלכלה הישראלית, שכמו תמיד נמצאת בבעיה.
בתור מישהו ש(חושב ש)מבין קצת בכלכלה אני אומר: זה אולי עולה שקל יותר, אבל תורם המון לכלכלה.
חג שמח.
בעקבות מסע הפרסום של הרשת להכנה לפסיכומטרי "קידום", עולות לי מחשבות לראש אם שווה למישהו לעשות פסיכומטרי אצל אלו שלא יודעים אפילו להעביר מסר נכון.
"מלחמה עם איראן ופסיכומטרי. יש דברים שעדיף לעשות רק פעם אחת"
"עקירת שיני בינה ופסיכומטרי. יש דברים שעדיף לעשות רק פעם אחת"
"רושם ראשוני ופסיכומטרי. יש דברים שעדיף לעשות רק פעם אחת"
מקרה אמיתי שקרה לי מול חברת הסלולרי שבה אני מנוי (זה מפתיע מישהו?)
אני אוהב מספרים. יש לי ראש לזה, ואני מתעמק בכל חשבון המוגש לי ע"פ חוק ומנסה להבין על מה אני מוציא את מיטב כספי. לא תמיד אני מצליח: במיוחד בשנים האחרונות, כידוע, חשבון הסלולרי הפך לבלתי קריא בעליל גם לאנשים שיודעים חשבון יותר מאשר את לוח הכפל.
אני גם מבין קצת באינטרנט. גולש פה ושם ומשתדל לא ליפול לחורים מלכודות ובעיות. וירוסים כבר לא מפחידים אותי, אבל משנה זהירות עדיין נדרש כנגד, למשל, פישינג (אתרים המתחזים לאתר מוכר, לדוגמא אתר בנק, ואחרי הקלדת הסיסמא החשבון שלכם יתרוקן). בד"כ אני גם מצליח.
הפלאפון הוא החבר הכי טוב של האדם בתרבות המערבית מזה כעשור.
מתוך ה-כמעט-עשור שאני מחזיק פלאפון צמוד אלי (ואם לא האישה לא הייתי זמין אף-פעם), עד כה היו לי בסה"כ 2 מכשירים (אם לא סופרים מכשירים "משניים"), האחרון החזיק אצלי מעמד 6.7 שנים. בשבוע האחרון הוא מראה סימני עייפות ממני.
אצטט כמה מתוך שלל המשפטים שהייתי אומר עליו בשנים האחרונות:
"אני והוא זה חתונה קתולית, רק המוות יפריד בינינו. או שלי או שלו"
"יש בו כל מה שאני צריך מפלאפון – הוא יודע להוציא שיחות ולקבל שיחות, ואפילו מקבל סמס"
"אם הוא היה בנאדם הוא היה היום בכיתה א, כבר יודע לקרוא ולכתוב" – דברים שאמרתי בשנה האחרונה.
"הוא מימי אנטי-טטנוס" – בתגובה למי שאמר שהוא מימי אנטיוכוס.
אני חושב שכוונותי הובנו. אהבתי את הפלאפון שלי וחוץ מהחלפת סוללה פעם ב-3 שנים לא החלפתי בו כלום – גם לא צלצול ושומר מסך.
היו לו אפשרויות של הורדת צלצולים ואייקונים מהרשת הסלולרית, וכשהוא היה חדש הורדתי את המנגינה שהייתה באותם ימים פוסט-להיט: "מוי לוליטה" (נו… של הילדה הצרפתיה אליזֶה, עם השיר היחיד מאז ועד עולם) ואייקון של דובדבנים, שנשארו עמי עד עצם היום הזה.
כמובן שהוא היה מונו-פוני (להבדיל מפולי-פוני) כמו שאר הפלאפונים של אותם ימים (מדובר בכל זאת על שנת 2002).
כעת נשמעות מגרוני (יותר נכון – נכתבות ממקלדתי) "מנגינות" אחרות:
"הוא עוד לא מת, אבל הוא כבר לא חולה" – הכוונה שהוא גוסס.
"אין לי (קשר ל) זמן" – השעון שלו מתאפס כל כמה שעות, בעוד השעון שלו הוא השעון היחיד שלי מאז שנפטרתי משעון היד.
את האמת, זה לא כזה נורא להסתובב בלי פלאפון ובלי קשר לזמן. יש בזה גם קצת הרגשה טובה, תחושה של חופש, התנתקות מהעולם.
נוקיה 3310, כמעט האחרון עלי אדמות, שבקרוב לצערי אצטרך להחליף.
בהגיעי עם הטפסים לתחנת הלוטו הקרובה לביתי, המוכר שמח להודיע לי שזכיתי.
מהפכות תקשורת… כן… נושא שהולך ותופס תאוצה עם כל מהפכה:
לטלפון הקווי לקח למעלה מ-100 שנים להיכנס לכל בית.
למחשב האישי לקח 25 שנים להיכנס לכל בית.
לטלפון הסלולרי לקח 15 שנים להיכנס לכל בית.
לאינטרנט לקח פחות מ-10 שנים להיכנס לכל בית.
הדקו חגורות ותתכוננו למהפכה הבאה – היא תקרה בין לילה.
רציתי להמליץ בחום על אוסף משחקי מחשב בעברית לילדים, ללא התקנה וללא תלות במחשב או מערכת הפעלה.
קראתי באתר ווטסאפ ובקפטן אינטרנט בהארץ-דה מרקר על משחקי ילדים שמבוססים על דיסק חי של לינוקס (LiveCD – הפעלה ללא צורך בהתקנה).
הורדתי בשביל לנסות, אם זה משהו – ניתן לאחיינים שלי.
התוצאות: מרגע שהפעלתי להם את הדיסק הם היו דבוקים למסך.
אני לא אודטה ולא ג.יפית ולא מרוויח כלום מההמלצות שלי. הסיבה היחידה שאולי אני משוחד היא שזה מבוסס על קוד פתוח ולינוקס.
עוד קצת פרטים: הדיסק מכיל מערכת הפעלה לינוקסית ייחודית עם כל ההגדרות שצריך, אין צורך להתקין אותו בחלונות ולא בלינוקס ולא בכלל, הוא יעבוד על כל מחשב. הרישיון שלו פתוח וחופשי, ניתן להוריד ולצרוב גם לכל החברים בלי לעבור על החוק.
הוראות הפעלה:
1. הורידו את הקובץ הזה
2. צרבו אותו כתמונת דיסק, לא סתם צריבה של הקובץ. ניתן לעשות זאת ברוב תוכנות הצריבה, ברוב הפעמים זה מתבצע ע"י לחיצה על דבל-קליק על סמל הקובץ בסייר הקבצים שלכם.
3. הפעילו את המחשב מחדש כאשר הדיסק בתוך כונן ה-CD/DVD.
4. בשביל לחזור לחלונות (או ללינוקס) צריך לצאת בכפתור היציאה, להוציא את הדיסק מהכונן ולהפעיל מחדש את המחשב.
ראיתי שיש שם אפשרויות שמירה של ציורים והגדרות שהילדים עושים, אבל לא יכלתי לראות יותר מזה (האחיינים שלי…).
תהנו.