בעקבות מותו בהתרסקות של סגן אסף רמון ז"ל, וההערכה כי הוא התרסק בעקבות איבוד הכרה, הביאה אותי לכתוב קצת על הנושא לטובת אלו שלא מבינים מה זה. אני לא אכתוב בשפה מדעית מידי, אני גם לא מומחה בעניין, אז תסלחו לי על אי הדיוקים. אשמח כמובן להערות והארות. (*)
כוח המשיכה – או ה"גרביטציה", זה הכוח שמחזיק אותנו צמודים לאדמה. הוא אחד מ-4 כוחות פיזיקליים בסיסיים ביקום. כוח המשיכה קיים בין כל שני גופים בעלי מסה. מסת כדור הארץ גדולה מספיק בשביל למשוך בנאדם ממוצע בכוח של 60-70 ק"ג, זה המשקל שלנו. גופים בחלל, שרחוקים מספיק מכדור הארץ, לא נמשכים אליו (כמעט. כוח המשיכה קיים עד קצה היקום, אבל יורד ביחס ריבועי למרחק). לכן המשקל בחלל הוא 0. כוח המשיכה על הירח הוא שישית מכוח המשיכה על כדור הארץ, מה שאומר שאותו בנאדם ישקול שם 10 ק"ג בלבד.
כוח ההתמדה הוא הכוח שגורם ללויינים לנוע במסלולם ללא צורך במנועים. זו הסיבה שאפשר לשגר לויין לחלל שישרת את האנושות במשך שנים רבות: מרגע שהוא מתייצב במסלולו, אפשר לכבות את כל המנועים והוא ימשיך במסלולו עד אין קץ. לא אכנס לכך שלויינים כן מושפעים מתנודות כאלו ואחרות ולכן צריכים מידי פעם "יישור", זו הסיבה שלאחר 20 שנה פחות או יותר, כל לויין "ימות".
כנגזרת מכוח ההתמדה יש את הכוח הצנטריפוגלי. מי שפעם ערבב במהירות את הסוכר בכוס תה וראה שגובה המים באמצע הכוס נמוכים מהגובה בצדדים, היה עֵד לתופעה הזו. נסו לשים ליטר מים בדלי ואז להרים את הדלי בסיבוב מעגלי ותווכחו שהמים לא ישפכו עליכם. אם אתם זזים הצידה בזמן נסיעה בסיבוב, אתם מרגישים בעצמכם את הכוח הצנטריפוגלי. מכונית שמתהפכת בסיבוב בעצם הייתה נתונה לכוח צנטריפוגלי חזק מידי (ולכן צריך להאט לפני פניות). אופנוען שנוטה על צידו בזמן נסיעה בסיבוב לא "נופל" אל הכביש בגלל הכוח הצנטריפוגלי.
כדור הארץ, וכן שאר כוכבי הלכת, מסתובבים במסלולם סביב השמש בגלל כוח המשיכה של השמש (שבגללו הם לא "נזרקים" מהמסלול המעגלי אל החלל) וכוח ההתמדה – הכוח הצנטריפוגלי (שבגללו הם לא "נופלים" אל השמש).
עד כאן ההקדמה. עכשיו אתאר את הקשר לתאונות מטוסים ואיבוד הכרה.
במצב סטטי על פני כדור הארץ, קבוע עוצמת המשיכה של כדור הארץ נקרא g, ועלינו פועל כוח g יחיד. בחלל יש 0 כוחות g, על הירח 1/6g וכו'.