בתור אחד שאוהב לפרק מחשבים רק כדי להרכיב אותם מחדש, אני נתקל לא פעם בתופעת "החלק המתקלקל".
שמעתי שזו תופעה נפוצה במחשבים, בעיקר במחשבים שהמארז שלהם מדמה ריץ'-רץ', כמו אלו שאצלי.
בתור אחד שאוהב לפרק מחשבים רק כדי להרכיב אותם מחדש, אני נתקל לא פעם בתופעת "החלק המתקלקל".
שמעתי שזו תופעה נפוצה במחשבים, בעיקר במחשבים שהמארז שלהם מדמה ריץ'-רץ', כמו אלו שאצלי.
מאמר אקטואלי בנושא חסכון במים שנכתב לפני יותר מ-10 שנים, ב-1999, ממשיך להיות אקטואלי גם היום, כאילו הוא נכתב השבוע.
כמו בשיר "אז למה לי פוליטיקה עכשיו" של משינה, שנכתב ב-1988 ובו הם שרים על "שמיר ופטרוזיליה נפגשים באפלה לפתור את המצב הנוכחי" וכלום לא השתנה מאז ועד היום (ב-88' יצחק שמיר היה רה"מ והייתה אינתיפאדה ודיבורים עם ערפאת על חלוקת שטחים. חוץ מהשמות הכל היום אותו דבר), כך גם מצב המים נשאר אותו דבר מאז שנכתב המאמר (אין מספיק. נייקר. לא, נתפיל. סליחה, נייקר ואולי נתפיל).
כבר המון שנים שאני מוותר על קריאת העיתון, כי אני יודע שהדבר היחיד שבאמת משתנה בו, זה התאריך.
אז מה נשתנה?
כלינוקסאי, חברים מידי פעם מציקים לי בעניין הלינוקס. החלטתי לשבת ולכתוב מבחר סיבות הגיוניות כדי להראות למה דווקא משתמשי חלונות הם המוזרים ומשתמשי הלינוקס הם ההגיוניים יותר.
דפנה לוסטיג כתבה מאמר בוואלה!תרבות לכבוד יום השנה למותו של מייקל ג'קסון. היא לא שכחה לציין מפורשות את דעותיה על אי אילו אנשים. לא נגענו.
"צבר – אתר עם קוצים" גאה להגיש לכם את המדריך השלם לקיטוף סברסים, כולל תמונות שצילמתי במיוחד בשבילכם בקטיף בשנה שעברה. במילים אחרות: בלוג עם קוצים משאיר את קוראיו בלי קוצים.
חובבנים בקיטוף סברסים תמיד יחטפו קוצים – בין אם על הידיים ובין אם לתוך הפה.
אני לא ממש מקצוען – או שאולי כן, בסה"כ זה לא דבר מאוד מורכב – אבל יש לי ותק בתחום קיטוף הסברסים. לכבוד עונת הסברסים הממשמשת ובאה (החל מתחילת-אמצע יולי ועד אמצע אוגוסט. הרחבה בפוסט הזה), אשתף אתכם בתובנות שלי על התהליך, ואיך מקטינים למינימום את מספר הקוצים שאיתם נפגשים. אז אם אתם אוהבים סברסים אבל אתם לא בעניין של לקנות סברסים קלופים נטו – זה פוסט בשבילכם.
יוצאים לדרך
בפרברי גוש דן ישנם "שדות" סברסים שגדלים בטבע ללא מגע יד אדם/ממטרה/דשן/ריסוס. גם במקומות רחוקים יותר יש סברסים, אבל אני עירוני ולא נוסע רחוק. קחו מקל, קחו תרמיל (עדיף מקרטון) וסעו למקום המועדף עליכם.
אחמד קם בבוקר עם שעון מעורר וגלעד מנסה לישון עוד קצת.
מוסטפא נותן נשיקה לאשתו ויוצא לעבודה וגלעד קם לעוד בוקר ארוך.
כן, קצת מוזר לשאול שאלות של פסח בחודשיים איחור. אבל מה לעשות, תיזמון המשט הפרובוקטיבי לעזה לא תוׁאַם איתי.
תקציר הפרקים הקודמים: טורקיה מארגנת משט פרובוקטיבי לעזה, משרד החוץ הישראלי מנסה למנוע אותו ומצהיר שהם יפעלו בלב ים והמשט לא יגיע לעזה, המארגנים מודעים לעובדה שהם יגיעו לאשדוד אבל מוציאים את המשט, כלי התקשורת מכל העולם יודעים מה עומד לקרות ומחכים להזדמנות לנגח את ישראל. בו בזמן, מארגני המשט ה"הומניטרי" מסרבים להעביר מכתב לחייל החטוף גלעד שליט, שכלוא בעזה כבר 4 שנים (אולי הם חושבים שמצבו יותר טוב ממצבה של האוכלוסיה בעזה וזה לא מגיע לו? מעניין לדעת)
לאחר התכתשות בלב ים, דובר צה"ל מפרסם סרטונים שבהם נראה בבירור שפעילים על "מאווי מרמרה" חיכו על הסיפון לחיילי הקומנדו של צה"ל בשביל לכלות בהם את זעמם. בלית ברירה פותחים החיילים (גם) באש חיה והורגים 9 פעילים.
והעולם? כמנהגו נוהג. ישראל זוכה לשלל גינויים. אם היו אלו חיילי צה"ל שחוזרים מהמרמרה בארונות, כנראה שהכל היה עובר בשקט.
אז מה נשתנה? שום דבר. הסרט שבו אנו חיים לא התחיל אתמול, וגם לא ב-67' ולא ב-48'. אנטישמיות זו לא המצאה של הציונות.
"האגרסיביות הישראלית", ע"פ nebelspalter השוויצרי, ציריך, 28/11/1956.
עדכון: למי שלא הבין את הקריקטורה, עבד אל נאצר (שליט מצרים דאז) מתגרה בבן גוריון בגינה שלו, ואומות העולם יושבות בשקט. כשבן גוריון מתקיף בחזרה, כולם צועקים. הקריקטורה פורסמה שלושה שבועות אחרי "מבצע קדש".
"שלום. אה, ותודה", היא אמרה לחברתה כישצאה מביתה עם ספר טוב בידה השמאלית.
"אל תשכחי להחזיר אותו", ענתה החברה וסגרה אחריה את הדלת.
קורה לכם שאתם אומרים איזה משפט בחטף, מבינים מה אמרתם ומגחכים על הפנינה שיצאה?
קורה לכם שאתם שומעים איזה משפט במסדרון, ובלי ההקשר המקורי זה נשמע כמו בדיחה?
אספתי לכבודכם כמה מטבעות לשון שליקטתי בזמן האחרון, ובשביל הסדר הטוב (וההמשכיות במקום עבודתי, והפאדיחות של החברים…) אכתוב את כולם כאילו אשתי ואני גיבורי הסיפורים. הדימויים כמובן מעוותים והוצאו מהקשרם.
ועל זה אני אומר: "כל קשר בין דמיון למציאות הינו מקרי בהחלט".
הכדור אצל גרשון, הוא מעביר לבנאדו. בנאדו נוהג במהירות מופרזת ומעביר את הכדור לתמוז, הוא בועט אותו ו…
הפסקת חשמל.
מי הציל את הכדור ביום חמישי בערב, שעת כדור הארץ?