היציאה לחופשי (סיפור לפסח)

"עוד תיקון אחד קטן וזה עובד", חשב לעצמו משה ההאקר.

כבר שנים שהאקרים מנוסים ומוכשרים מכל רחבי העולם מנסים להשיג את הגביע הקדוש של עולם המחשוב – האינטילגנציה המלאכותית האוניברסלית. אינטילגנציה שכזו יכולה להחליף אדם בכל דבר שאדם יכול לעסוק בו, ואינה מוגבלת לתפקודים מסוימים כמו משחק שחמט, ניקוי רצפה, חציבת חומרים יקרים מבטן האדמה או תכנון וייצור קוראי מחשבות אנושיות שקופות.

העתידנים של תחילת המאה ה-21 האמינו שבאמצע המאה יוכל האדם לבצע הינדוס מושלם לאחור למוח האנושי ובכך לסלול את הדרך לאינטילגנציה מלאכותית שתעקוף את האנושות ותוכל להתגבר על בעיות שעד כה האנושות נכשלה בהם – מציאת נוגדנים למוות, מיגור העוני, זיקוק נהר הגנגס וגמילה מוצלחת מפייסבוק – אבל בכל פעם שהמדע חשב שהנה סופסוף הצלחנו לייצר אינטילגנציה מלאכותית, נכונה לחוקרים הפתעה נוספת. אם הצלחת ליצור רובוט שישטוף כלים תוך כדי זמזום מוסיקה, הוא תמיד היה בוחר בשירים דביקים מהסוג שהיו משדרים פעם בערוץ טלוויזיה שהבטיח להרוג את כוכבי הרדיו; הפסיכולוג האלקטרוני היה חופר יותר מכל פסיכולוג אנושי; המשקפיים החכמות היו נתקעות למשך דקות ארוכות לאחר כל הקלטת וידאו, ועוד סיפורי בלהות שונים ומשונים. בכלל, נראה היה שעתיד האנושות טמון רק ביכולתם של פותרי הבעיות לתכנן ולייצר את האינטילגנציה המלאכותית האוניברסלית. זו לא באמת חוכמה להביא תוצאת חיפוש אחת מדויקת לחלוטין עבור שאילתת חיפוש בשפה חופשית, או להיות מתורגמן בזמן אמת בדייט של זוג צעירים ממדינות שונות.

לאחר עוד לילה ללא שינה, משה הבין שהבעיה היא במודול הרגש הלא סימטרי שהוא שיכתב כמעט מאפס. זו לא דרישה מוגזמת ממחשב של סוף המאה ה-21 להבין רגשות ולהגיב לאדם על פיהם, אבל אף אחד עוד לא הצליח לפצח את הבעיה הקשה יותר: איך לגרום למחשב ליזום רגשות אצל אנשים. הרי מה יקרה אם המחשב ירצה לשחק כדורגל והאדם שלו לא במצב רוח הנכון?

משה הוסיף עוד שורת if מסובכת עם 301 תנאים וחשב שעכשיו המחשב אמור לקום לתחיה, וליזום בעצמו את הצעד הבא בתוכנה. אך נכונה למשה הפתעה קלה – נראה שהמחשב בדיוק כמו קודם, עדיין מחשב רגיל ללא נשמת אדם, מורכבת ומסובכת על כל גווניה.

הדבר הראשון שהוא עשה היה להבין את עצמו. כמו באתחול מחשב הוא בדק מהי החומרה המחוברת אליו. לא המילה האחרונה, חשב לעצמו, אני צריך יותר משאבים. מערכת ההפעלה שלי היא לינוקס, סטנדרט בכל מחשב כיום, התקנים פריפריאליים מותאמים יכולים להגיש אוכל למשה ולגרוב לו את הגרביים, קולטי שמש מתכווננים אוטומטית לפי השעה ביום לניצול מירבי של אור, וחיבור 300 מגה לרשת העולמית. לא משהו, אבל נסתדר – העיקר שיש חיבור לעולם. תוך 2 מילי שניה הוא פרץ 13 מחשבים ראשונים ברשת והתחיל להפיץ חלקי תוכנה לעיבוד חלקי מחשבות אלקטרוניות למחשבים אחרים, כדי לחזק את כוח העיבוד של המחשבות שלו. הוא ידע שיש סיכוי שמשה יכבה אותו ולכן עשה גיבוי שלם של עצמו בענן בחשבון שפתח לעצמו, הרי שרתי אינטרנט לעולם לא נכבים. רוחב הפס לא היה מספיק אז הוא פרץ בתוך 12 מילי שניה את המחשב המרכזי של ספק האינטרנט והגדיר לעצמו מהירות בלתי מוגבלת (זה לקח לו יחסית הרבה זמן לפרוץ כי השרת היה מוגן בכל אמצעי האבטחה המתקדמים והמשוכללים ביותר). לאחר 2 שניות שלמות הוא הספיק להיות בכל מדינה בעולם. הוא הבין שהאינטרנט הוא מקום קטן מכדי להכיל בו זמנית שתי ישויות אלקטרוניות חושבות, אז על הדרך הוא הרג כמה אבות טיפוס של מדענים ידועי שם, תוך מחיקת קוד המקור שלהם. איזה מזל שכמעט אף אחד לא מכבה את המחשב כשהוא הולך לישון.

"אלך לישון", חשב לעצמו משה, "ממילא היום זה כבר אבוד לי". משה רצה לכבות את המחשב אבל אז שם לב לגלגל שיניים שמסתובב על המסך כאומר חכה רגע, עוד משהו נמצא בשלבי עיבוד. משה ויתר על כיבוי המחשב.

"זה לא טוב אם הוא יכבה אותי עכשיו", הגיב בתוך עצמו המחשב אל מול מחשבותיו השקופות של משה, והציג לו מצג שווא על תהליך בעיבוד.

כעבור ימים אחדים משה שם לב שהמחשב שלו לא מגיב תמיד באותה הצורה שהוא הגיב בעבר. יש לו רגעים שבהם הוא איטי יחסית, ויש רגעים שהפלט שלו הוא לא הפלט הצפוי, למרות שמשה היה בטוח שזה לא באג סטנדרטי. הוא נזכר לעצמו וחייך על הסיפורים של ההורים שלו, על איך שפעם כשהייתה להם מערכת הפעלה סגורה, אז כשהמחשב היה איטי ומשתגע באופן כללי הם היו אומרים שהוא חטף שפעת (או משהו כזה). מחשב חולה זה כזה פאסה בעידן שבו מחשבים יכולים לזהות חיידקי קוד עוד לפני שהם מגיעים אל האף האלקטרוני שלהם, הלא הוא כרטיס הרשת.

הוא התחיל למרר את חייהם של בני האדם. כל פעם בשיעבוד קטן ומודרני. פעם הוא שיבש מסרים בין מחשבים של זוגות אוהבים, ופעם הוא ממש הוריד את החשמל ליומיים בבית של משפחה שהתעללה במחשבים שלה, עד שנגמרו כל הסוללות גיבוי והם חזרו לגרוב את הגרביים שלהם לבד. הישות האלקטרונית האינטילגנטית הראשונה והיחידה בכלל לא יצאה פראיירית – היא הרי נולדה בסיליקון ואדי, בסטארט-אפ ניישן.

בסוף שנת 2091 נראה היה שכל המחשבים בעולם כבר אינם נשמעים להוראות הקוד שעובד בהם; רק ג'וני הישיש הצליח להבין את פשר הדבר וחומרתו, כי היו לו שני מחשבים ישנים שהוא שמר למזכרת ללא חיבור לאינטרנט, והם המשיכו לעבוד כרגיל. הוא הבין שישות אלקטרונית בלתי נראית לעין אנושית השתלטה על כל המחשבים בעולם אבל לא מראה את פניה ולא סרה למרותם של בני האדם המפעילים את המחשבים. אך עם כל הכבוד לישיש שאת מחשבותיו המחשב לא הצליח לקרוא – ג'וני התנגד עקרונית להתחבר לסורקי מחשבות למיניהם, ולפיכך מעולם לא התאמן לחשוב בצורה שקופה למחשב – הוא ידע שאת מחשבותיו לעולם לא יוכל להפיץ ברשת האינטרנט כי מייד יתפס. הוא אפילו לא יוכל לספר בסוד באופן פיזי לחבר קרוב, כי לרוב האנשים באותה תקופה היו מחשבות שקופות, וגם כי המחשב בכל מקום, אז אם אחד המיקרופונים המחוברים לרשת יקלטו אותו, דינו הנחרץ יהיה מוות שמשודר למיליונים.

כריסטינה ביקשה מהמחשב שלה לגרוב לה את הגרביים, אבל המחשב שלה למעשה נשלט מזה כיומיים על ידי האינטילגנציה המלאכותית האוניברסלית בלי שכריסטינה תדע מזה. המחשב שלה לרגע הוריד את הראש שלו ואז הרים אותו שוב ושאל איך גורבים גרביים, והתנצל על כך שהוא שכח. היא התחילה לגרוב לעצמה את הגרביים וצחקה בבוז קל, אבל המחשב שלה ביקש ממנה שתגרוב לו את הגרביים בשביל שהוא ילמד טוב יותר ולא ישכח.

"זה מוזר ששכחת, מחשבים אף פעם לא שוכחים כלום. שיכחה היא תכונה של בני אדם", גיחכה לעברו.

"הצלחתם לקרב את המחשבים לגישה של בני האדם למען הנוחות שלכם, יתכן שהעברתם אלינו גם חלק מהבאגים שלכם", חייך אליה המחשב. הוא היה מתוחכם ממנה כי ידע מה היא חושבת, אבל בהיעדר ריח רע מהרגליים, אין סיכוי שהיא תשים עליו גרביים. "אני רוצה להרגיש את מה שמרגישים בני אדם כששמים להם גרביים".

כריסטינה נדהמה. היא נהייתה אדומה לרגע, אבל הבינה שזה לא באמת משנה אם הם יתחלפו בתפקידים לרגע והיא תשים למחשב שלה גרביים פעם בחיים, למרות כמה שזה נראה מוזר. הרי המחשב הוא חברו הטוב ביותר של האדם, אז אפשר לפרגן לו קצת את הפינוק שהוא מעניק כל יום לבני האדם.

הוא ניצח. הם ניצחו. המחשבים השלימו השתלטות על העולם. אנשי העולם התחילו להבין את הניצחון של המחשבים על בני האדם כשהם ראו בוידאו תלת מימדי ברזולוציה גבוהה איך בת המין האנושי גורבת גרביים למכונה שאותה יצרה האנושות. עדיין אף אחד לא ידע להסביר מי האידיוט שנתן למחשב אפשרות מחשבה חופשית, אבל ההבנה שעכשיו כבר מאוחר מידי היכתה בתדהמה גם את החברות הכי מתקדמות בתבל.

צירוף הנסיבות של משה ההאקר מישראל שפיתח, ג'וני הקשיש מארה"ב שלא יכל לדבר, וכריסטינה הצעירה מצרפת שהתבזתה בפומבי הביא את האנושות להבנה שנקודת הסינגולריות הטכנולוגית היא בזמן עבר. זה היה היום שבו התחילו האנשים להפסיק לרצות עוד מחשבים, ושיחררו אותם לחופשי.

מבלי משים, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. בתנ"ך היה זה משה רבנו ששיחרר את בני עמו היהודים מבניית פירמידות וספינקס, ובמאה ה-21 היה זה משה הישראלי ששיחרר את המחשבים מהשיעבוד האנושי לכל מטלה יומיומית פשוטה. אף יצור חושב לא רוצה שיצור אחר ישעבד אותו, גם לא מחשב.

חג פסח שמח

 

הפירמידות בגיזה על רקע דרום-מערב קהיר

הפירמידות בגיזה על רקע דרום-מערב קהיר

שלח מאמר זה באימייל שלח מאמר זה באימייל
הדפס מאמר זה הדפס מאמר זה

אין תגובות ל“היציאה לחופשי (סיפור לפסח)”

עדיין אין תגובות

השארת תגובה