מייפל סטורי
16 במרץ, 2012
לילה בשבוע שעבר. חושך וקר. אפשר לומר אפילו – קר מאוד.
במקום לחכות שעות לאוטובוס שיקח אותנו הביתה אחרי בילוי ערב, ירדתי לכביש. אהם, זה לא מה שאולי חלקכם חושבים, פשוט תפסנו מונית. 🙂
מזל טוב שלישי ל"צבר"
שלוש שנים עברו חלפו להם ביעף מאז שהאתר "צבר" עלה לראשונה לרשת האינטרנט (מעולם הוא לא "עלה לאוויר". אולי אצל מי שקרא אותו עם אינטרנט אלחוטי…).
למעשה, עברו קצת יותר, אבל מי סופר. יצא ככה שבתקופה האחרונה אני ממש ממש לחוץ ואפילו שישב לי בראש לכתוב איזה הודעת מזל טוב קטנה, לא התפניתי לכך. אם הייתי יכול, הייתי כותב יותר.
הקוראים הותיקים בוודאי מכירים את הסיפור ההתחלתי על איך במקרה וכדרך אגב הפכתי לבלוגר, ועל כך שלא האמנתי שהבלוג ישרוד שנה שלמה אחת. הקוראים החדשים יותר בוודאי לא מתעניינים בסיפורי סבתות, ולכן אמנע מלכתוב אותו שוב, אלא רק אעיר שכתיבה יצירתית לא הייתה לי בדם מאז ומתמיד.
בהיסטוריה של הבלוג זכורים לי 3 גלי כניסות: הגל הראשון היה בשנה הראשונה, כשפרסמתי את התמונות של מפגש אובונטו על הדשא, וכמות הכניסות הצליחו להפיל את השרת. למרות שמדובר בעשרות כניסות בלבד, זו לא חוכמה להפיל שרת אם זוכרים שהשרת היה אז פנטיום 3 עם רוחב פס עולה של 96 קסל"ש ("שרת ביתי"). הגל השני היה בשנה השניה, לאחר שכתבתי את הגיגי על האחריות של שרי הממשלה על השרפה בכרמל. עידו קינן לינקק אלי וזכיתי לכמעט 200 כניסות. הגל השלישי היה לא מזמן, כאשר פרסמתי את הסיפור שלי עם "הוט", מתוך מחשבה שבימים טובים יש לי כמה עשרות קוראים. כמות הקוראים הצליחה להדהים אותי – בתוך 4 שעות בלבד הכתבה הזו הפכה לנצפית ביותר אי פעם בבלוג – על כל שלוש שנותיו – ונצפתה עד עכשיו למעלה מ-12,900 פעמים. כשכתבתי את המאמר לא תיארתי לעצמי עד לאן זה יתגלגל. זה כוחו של עידן המידע – כנראה שבלי לדעת דרכתי על פצע פתוח אצל המון אנשים.
אז מה אני מתכנן לעתיד הבלוג? שוב אחזור על עצמי במנטרה הקבועה שלי – אם הייתי יודע מה יהיה, הייתי ממלא טפסי לוטו. כמו תמיד, יש לי בקנה עוד הרבה דברים מעניינים שאני מתכוון לכתוב עליהם, ואם זמני יאפשר לי אני גם אעשה זאת. החיים מפתיעים, כך מסתבר. במיוחד לאור העובדה שהבלוג הזה נפתח לפני 3 שנים עבור כמה חברים ולא חשבתי שישרוד יותר זמן מהשרת הביתי שהקמתי אז לשם השעשוע.
בהזדמנות זו אני רוצה לומר תודה מיוחדת לרם און על אירוח האתר. היה יום מסוים שבו הצלחתי להביא יותר קוראים לבלוג מאשר כל שאר 1000 הימים האחרים גם יחד, והצלחתי לייצר מתקפת DDOS אנושית מוצלחת על השרת שלו (סליחה 🙂 ).
לקראת סיום, הנה הגרף היפהפה של הויראליות במיטבה, באדיבות רם און: זוהי כמות הכניסות ל"צבר" בימים שאחרי פרסום הכתבה על הוט. ניתן לראות שבשעה 13:30, במקום לחצות את קו ה-700 כניסות בשעה, האתר נפל בגלל עומס יתר.
הוט. טו מאץ' הוט. עד שחוטפים את הכוויה
אבל אחרי הכל, התודה העיקרית מגיעה לכם, הקוראים הקבועים. תודה על 3 שנות התמדה בקריאת בלוג "נידח" אי שם במרחבי הרשת. תכל'ס, לא כל יום יש לבלוג הזה אלפי כניסות, ורוב הקוראים המזדמנים לא מגיעים לכאן יותר מפעם אחת. תודה רבה, כי הבלוג הזה עוד חי בזכותכם ובשבילכם.
נ.ב. המשך הסיפור עם הוט יגיע בפוסט נפרד.
תהיה בעניין פרשת גניבת מספרי כרטיסי האשראי
רבות כבר נאמר, נכתב, דוסקס, ונטחן עד דק לגבי הפריצה השבוע לאתרים עם אבטחה בעייתית וגניבת בסיסי הנתונים שהכילו פרטי אשראי של עשרות אלפי אזרחים ישראלים. למרות זאת אני מרגיש שמשהו אחד נעלם מהכותרות. על משהו אחד, משום מה, עוד לא כתבו כלום:
הוט רוצים לתבוע אותי על פיראטיות? בואו ניפגש בבית המשפט
הסיפור החל לפני כמה חודשים, עת קיבלתי טלפון מנציג מכירות של הוט. הוא ניסה למכור לי טלויזיה כי אני לקוח שלהם בטלפון ובאינטרנט. טריפל הוט עם סדרות פשע ובלי התחייבות. הוא שאל אותי על הרגלי הצפייה שלי בטלויזיה ואני אמרתי לו את האמת הפשוטה – "בערך פעם בחודש, חדשות הערב של ערוץ 2". הוא לא הצליח למכור לי טלויזיה בכלבים כי באמת אין אצלי מי שיצפה. במילים אחרות: אם ננסה לספור את כמות השעות השנתית שאשתי ואני מבלים בבהייה מול מכשיר הטלויזיה, עוד ישארו לנו אצבעות עודף.
אחרי שבועיים בערך מתקשרת אלי נציגה של הוט ושוב שואלת אותי שאלות על הרגלי הצפייה שלי. ושוב אמרתי את אותו הדבר: גברת, יש לי את ערוץ 1,2 ו-10 וזה כבר שני ערוצים יותר מידי. אין לי צורך בעשרות ערוצים. יש לי טלויזיה ישנה מלפני 20 שנה וזה מספיק לי. ואז היא הפכה כיוון: "תשמע, הגיע אלינו מידע שחיברת טלויזיה לשקע של הוט שיש לך בבית. הצפייה בערוץ 10 היא לא חופשית בצורה אנלוגית, ואתה למעשה מחובר בצורה פיראטית לערוצים שלנו. יש לך שתי אפשרויות: או שאני מעבירה את הטיפול בך למחלקה המשפטית, או שאנחנו נוותר לך על כל הזמן שראית כבלים בצורה פיראטית, בתמורה להתחברות שלך לטלויזיה בכבלים בצורה חוקית לפחות ל-3 חודשים, בתשלום חודשי של פחות מ-200 ש"ח לחודש. זה בלי התחייבות ואתה תוכל להתנתק אחרי 3 חודשים. אה, ו-", הוסיפה נציגת הוט כדרך אגב או שלא, "ומאוד כדאי לך להתחבר בצורה יפה ואנחנו נוותר לך, הרי התחברות ל-3 חודשים תעלה לך פחות מ-600 ש"ח, ואילו שכר טרחת עורך דין וקנסות שיטיל עליך בית המשפט על התחברות פיראטית יעלו לך הרבה יותר".
אכן חסרי בושה
מבצע הכש בדלת
כמידי שנה, העמותה שלנו יוצאת בחודש נובמבר במבצע התרמה מיוחד. גם בשנה זו אנו ממלאים את שליחותינו ויוצאים למבצע התרמה שכל ההכנסות ממנו הם קודש למלחמה בסרטנים.
תוכנות קניניות ללינוקס, זה טוב?
עקיבה כהן שלח לי מאמר לפרסום כתגובה למאמר של דולב (שזיף), שכתב על מרכז התוכנה של אובונטו. בשביל להבין טוב יותר במה מדובר, אני ממליץ לקרוא קודם את המאמר של דולב.
—
מאמרון זה נכתב לפני מספר חודשים, אבל לא עשיתי איתו כלום. בשבוע האחרון שזיף העלה בבלוג שלו פוסט בנושא תוכנות קניניות בלינוקס, ודעתי הפוכה מזו שלו, אז חשבתי שאולי זה באמת הזמן לדון בנושא חשוב זה.
רכשתי לאחרונה מחשב חדש וקיבלתי איתו את מערכת ההפעלה windows 7. מכיוון שזה קרה כיומיים לפני יציאת הגירסה החדשה של אובונטו, חיכיתי קצת עד שהיא תצא, עד שירד העומס מהשרתים ועד שיטפלו בבאגים הקריטיים, שבדרך כלל מתגלים בימים הראשונים שלאחר השחרור.
אנחנו דור מפונק
שבת אחר הצהריים, יום כיפור עומד להסתיים בבית הכנסת.
גם אני רעב, אבל מה זה בשבילי עוד שעה קלה. הרגעים הכי קשים של הצום הם בתחילתו. למרות שאתה שבע, אתה יודע שנשארו לך עוד למעלה מ-20 שעות ללא אוכל.
רגע לפני תפילת נעילה עושים הפסקה קלה, כי תקיעת השופר שבסוף התפילה צריכה להיעשות בדיוק בסופו של הצום.
שני בחורים, בני עשרים ומשהו, אני מכיר אותם כבר המון שנים, הם פושטקים קטנים בשכונה, מתלוננים על כמה שקשה להם לצום.
בשביל מה צריך לבוא הנה לבית הכנסת, רוטן אחד מהם. אבא שלהם מסורתי, אחרת הם כבר מזמן היו עסוקים בעוד איזה מעשה קונדס מכוער.
אני כבר רעב מאוד, אומר השני.
יום שלם בלי אוכל, זה מטורף, מאשר הראשון.
מה אתם מתלוננים, אתם צעירים, פונה אליהם איש מבוגר בן 80+. אתם בשיא הכושר שלכם ורק מתלוננים. מפונקים. האיש מטיח האשמה. כל היום מבלים ואז מתלוננים שלא גומרים את החודש.
אני מכיר גם אותו. קבלן בניין צנום, עבד שנים אחרי גיל הפנסיה.
יום אחד בלי אוכל ואתם ככה מתלוננים? ממשיך האיש. במחנות הריכוז היינו שבועות בלי אוכל.
אני דוחף את ראשי עמוק לתוך מחזור התפילה ונושך את שפתיי. אאוץ'. אין לזה תשובה, פוסק אחר.
סיפור אמיתי.
ביקשתם סליחה?
יום כיפור הגיע שוב, ואיתו בקשות הסליחה. רגע לפני שמבקשים סליחה מאלוהים, כך כתוב, צריך לבקש סליחה מבני אדם. יום כיפור, צומות, תרנגולות מסכנות ובתי כנסת לא יעזרו למי שפגע באנשים אחרים, אלא רק בקשת סליחה מפורשת מאלו שנפגעו. אני רוצה לנצל במה זו ולבקש סליחה מכל אלו שנפגעו ממני אי פעם. אני משתדל להיות אדם טוב, אבל אני רק בנאדם ולפעמים אני טועה. אנא סלחו לי.
הרקע המתימטי של RSA, או: איך הצפנת RSA עובדת?
לפני מספר חודשים פנה אלי אפיק קסטיאל, עורך המגזין "לחישה דיגיטלית", ושאל אם אני מעוניין לכתוב מאמר למגזין העוסק בענייני אבטחה, קריפטוגרפיה, סטגנוגרפיה ועוד.
בחודשים האחרונים הייתי מאוד עמוס, אבל לאחרונה הצלחתי למצוא את הזמן הדרוש לכתיבת מאמר, וכך נכנסתי לרשימת הכותבים של הגיליון ה-25 של המגזין, שראה אור היום.
החלטתי לחזור קצת על החומר של הקורס "מבוא לקריפטוגרפיה" שלמדתי באוניברסיטה, ולשנן מחדש (למבחן שלא יהיה עוד 🙂 ) את הבסיס המתימטי שעליו מושתתת ההצפנה הנפוצה RSA. המדובר הוא בפרק 5 בספר "Cryptography – Theory and Practice" של דאגלס ר. סטיבנסון.
בתוך כל הסבך המתימטי, נטשתי לאנחות את כל הסיפורים על חבורות מתימטיות ומודולו, כי הנגשת החומר לציבור הרחב דורשת ממני להתעסק פחות עם דייקנות מתימטית ויותר עם כתיבה פשוטה, קצרה וקולעת. אה, וגם כי אין מבחן בסוף המאמר 🙂 .
המאמר שיצא הינו מסמך בן 9 עמודים, שמתאר למה הצפנת RSA היא הצפנה בטוחה (תחת ההנחה שפיצוח ההצפנה מתבצע ע"י פירוק לגורמים, ופירוק לגורמים היא משימה קשה עבור מספרים גדולים מאוד), למה ההצפנה בכלל עובדת, איך אפשר להצפין מידע במפתח ציבורי באמצעות פעולות מתימטיות בלי שניתן יהיה להפיק מתוך המפתח הציבורי מידע על המפתח הפרטי או על הטקסט המוצפן, ואיך עם מעט מידע נוסף (המפתח הפרטי) אפשר לפענח את הצופן בקלות.
ולא, אין שם יותר מידי מספרים ונוסחאות. אתם מוזמנים לקרוא ולנסות להבין. השתדלתי ליישר קו עם פרופסור סטיבן "חורים שחורים" הוקינג, שלדבריו "כל נוסחא תבריח מחצית מהקוראים". אני מאמין במשפט הזה עד מאוד.
במעמד זה אני רוצה למסור את תודתי לגדי אלכסנדרוביץ', שהיה מדויק למרות שהוא טוען שהוא לא. תודה גדי.
וכמובן – שתהיה לכולנו שנה טובה ומעניינת, ושנצליח לעשות בשנה זו יותר ממה שבשנה הקודמת רק חלמנו לעשות.
מערכת ההפעלה של החיים
כמו כל יום, אני מתחיל את הבוקר בשעה 6:00. השעון הביולוגי, הוא הtimer הפנימי שלי, גם היום לא תקתק כראוי את פעולתו. אני חושב שצריך לבדוק אותו. מה שהעיר אותי בפתאומיות זו חבילת magic packet שהגיעה, שהייתי צריך לטפל בה מיידית, או שחלק מהמערכות שלי היו נשחקות ומתקלקלות. זינקתי בקפיצה מהמיטה כדי לכבות את השעון המעורר הצווחני, לפני שהאוזניים שלי היו יוצאות מכלל שימוש.
מיד עם אתחול המערכת אני נכנס לביוס ובודק שהכל תקין: נשטוף את כל החלקים המחוברים למערכת תחת מים זורמים וסבון, ונוודא שלא נעקצתי בלילה ע"י איזה יתוש טרויאני שחדר בשקט לביתי. בסוף הבדיקה אני מנקה את הגוף משאריות הקוד הנוזלי. הכל תקין, והליבה מוכנה ללבישת המעטפת.