ביום שישי האחרון היה גשם ראשון ("היוׁרֶה"), והוא תפס אותי על הכביש (לשמחתי לא אחזתי בהגה באותה נסיעה).
כל הלכלוך, האבק והשמנים שהצטברו על הכביש במשך הקיץ עלו על פני השטח והראו את יכולתם בגרימת תאונות (אחת מהן התרחשה מול עיני), והעובדה שלמכוניות אין ברקסים גרמה אפילו לנהג הישראלי לנהוג קצת יותר רגוע.
אחד הדברים שגרמו לי לפתוח לעולם את השרת הביתי שהיה לי פעם, זאת העובדה המגוחכת שאני משלם על משהו שאני כמעט ולא משתמש בו – רוחב הפס של האינטרנט אצלי בבית. והרי אם הייתי מוריד קבצים כל היום וצורך את מלוא רוחב הפס, לא הייתי יכול להרשות לעצמי לפתוח אתר אינטרנט אצלי בבית (לדקדקנים: הייתי יכול, רק שבגלל איטיות האתר אף אחד לא היה מנסה להיכנס יותר מפעם אחת).
פתאום שמתי לב שהתאריך 9/9 לא התקים בשנת התשע (או: בשנת ה'תש"ע).
באמת: 9/9/2009 היה ב-כ' באלול ה'תשס"ט, ואילו 9/9/2010 היה ב-א' בתשרי ה'תשע"א. לא היה 9/9 בשנת ה'תש"ע.
זה קשור כמובן לכמות החודשים בשנה (כבר כתבתי על זה כאן. רמז: זה לא 12 *).
נחמד? מעניין? מקרי? מוזר? מדהים? מיסטי? רמז לבאות? כל אחד לפי שיפוטו…
—
ועכשיו שנת התשע עברה. אומרים די ל-9.99 בסופר! זה פאסה, אופנה דאשתקד.
—
* אגב הפוסט על כמות החודשים בשנה: לגמרי במקרה, את הפוסט ההוא כתבתי לפני 12 חודשים בדיוק.
אגב שני בקשר לאותו פוסט: בגלל המסלול האליפטי של כדור הארץ סביב השמש ואורכי היממה המשתנים, היום הוא לא יום שיוויון הסתיו, אלא דווקא מחרתיים – 23/9.
—
הסימן למעלה בכותרת הפוסט הוא "או מוציא" (XOR בלע"ז), כלומר 9/9 או 9 אבל לא שניהם. הוא מושאל מתחום הלוגיקה המתימטית.
—
חג סוכות שמח לקהל הקוראים ולכל ב. ישראל.
חשבתי מה אאחל לכם הקוראים עת פרוש השנה החדשה?
אינני מכיר אתכם, ואולי את רובכם, לא יודע מה יתאים למי ומי יתחבר עם מה. לא יודע איך נראתה השנה אצלכם ומה הייתם מאחלים לעצמכם.
נכנסתי לחדר כושר. חיברתי את האוזניות לפלאפון ועליתי על אחד ממסלולי ההליכה הרבים, שמתי לפני בקבוק מים מינרלים ומגבת.
תקתקתי סמס קצר לאלוהי הרנדומיזציה של הנגן, שיעלה לי משהו טוב. עצמתי עיניים אל השקט שמאחורי הדמיון, הסתכלתי ימינה לעבר דלת הכניסה של חדר הכושר ולפתע ראיתי את שלמה ארצי נכנס, עם חולצת טריקו וג'ינס מהוה כמו שרק שלמה ארצי יודע להופיע (או גילי מיילי).
בשיטוטי באינטרנט הגעתי לאתר קניות שמציע – תחזיקו חזק – תמיכת צ'אט וירטואלית.
זה לא שראיתי יותר מידי סרטים בזמן האחרון (אפילו לכתוב בבלוג אין לי זמן בזמן האחרון), אבל יש לי הרגשה לא נוחה באיך שאנחנו נותנים למחשבים לחלחל יותר ויותר למקומות שבני האדם צריכים למלא. זה נכון ש"כוח עבודה" של מחשב הוא זול בעשרות מונים לעומת משכורת שעובד מקבל. אבל בני אדם, מטבע היותם אנושיים, יעדיפו ברוב המקרים לדבר עם אנשים.
פוסט לחובבי האסטרונומיה שבין קוראיי.
השבוע מתקבצים להם כוכבי הלכת חמה, נגה, מאדים ושבתאי לכדי זוית צפיה קטנה.
אין צורך במשקפת בשביל לזהות את החבורה: פשוט מרימים את הראש בכיוון מערב, שם אי אפשר לפספס את נגה, וע"פ התמונה בהמשך המאמר מזהים את שאר החברים. יש סיכוי שאת כוכב חמה לא תראו – רואים אותו חלש ורק מיד עם רדת השמש, כשהשמיים עוד קצת מוארים, לכן הצפיה בו היא בעייתית (קרוב מידי לשמש ושוקע מיד אחריה).
בפרסומת החדשה של שברולט, הם כותבים "תבחן אותנו מול המתחרים" ו-"העמד אותנו למבחן מול המתחרים".
כנראה נשאר להם יותר מידי שטח פרסום ריק מתחת לסמל ה-"+" של שברולט, אחרת איך אפשר להסביר משפט תמוה ומובן מאליו כמו "ושהרכב הטוב יותר ינצח".
האמת, לרגע לא חשבתי אחרת. אנחנו הרי חיים בסרט, ותמיד הטובים מנצחים בסרטים, לא ככה?
…מה חבל שבסוף לא הצלחתי להכריע בין מיצובישי לאנסר משנת 1990 לבין סובארו DL מודל 1988, לכן נשארתי עם הסוסיתא.
בקיצור, פרסומאים יקרים, אל תעלבו לי, אבל "שהטוב יותר ינצח" זו לא הברקת המאה, ואפילו לא הברקת המראה (הצידית). אנא נסו שנית מאוחר יותר, תודה.
לפני כמה שבועות, כשדיברתי עם אח שלי, הוא שאל אותי מה חדש אצלי. אמרתי שהמחשב שלי מושבת וחוץ מזה אין שום חדש.
הוא ענה את התשובה הצפויה ממי שמכיר אותי מקרוב: אם המחשב שלי מושבת אז באמת אין שום חדש.