מי שומע מוסיקה טובה

לאחרונה מתרבה התופעה של ילדים ובני נוער שמסתובבים ברחובות ובאוטובוסים עם כל מיני רעשנים מוזרים שמפיקים צלילים מוזרים עוד יותר והם לגמרי חושבים שהם שומעים מוסיקה. אולי – אני מידי פעם עוד תוהה – אולי הם אפילו מאמינים שהם שומעים מוסיקה טובה.

כמובן שיקומו עלי המוני אנשים (ובעיקר ילדים ובני נוער) ויטענו כלפָי שאני לא מבין כלום. ואולי, בהסתברות גדולה כמעט כמו ההסתברות שאזכה מחר בלוטו (על אף שלא מילאתי טופס ואין מחר הגרלה), הם אפילו צודקים.

לא שאני טוען, חלילה, שהצדק אצלי והמוסיקה שאני שומע היא המוסיקה שנחשבת איכותית בכל קנה מידה. זה הרי עניין של טעם, ולא אוסיף יותר ממה שכבר כתבתי בעבר. אבל בואו נשים לרגע את התוכן/מקצב/טעם אישי בצד, ונחשוב על בעצם מהי המוסיקה ואיך נגיד שהיא טובה בצורה כזו שגם מי שטעמו שונה משלנו יווכח שאנחנו שומעים מוסיקה טובה.

ובכן, הדרך הראשונה והברורה לדעת אם מישהו שומע מוסיקה טובה היא להסתכל על פניו. האם הם נראים כמו העיר נגאסקי לאחר המפגש עם האיש השמן? אם כן, כנראה הוא לא שומע מוסיקה טובה. אם אין לו מינימום של חיוך, של כיף לשמוע את מה שיש לו באוזן, סימן שהוא לא שומע מוסיקה טובה.

דרך שניה שבה אני מגדיר מהי מוסיקה טובה: רמת הקושי שלי להשתלט על רגלַי/ידַי/אצבעותַי וכו'. מוסיקה טובה מרקידה אותי גם אם לא קמתי היום במצב-רוח מרומם. אין מה לעשות, אותי קל לזהות באוטובוס לפי החיוך הטפשי והמבט הבוהה, והרגליים שזזות כאילו אין לי מנוחה/הידיים המתופפות על הברכיים/האצבעות המתופפות על החלון/מה שבא באותו רגע/כל התשובות נכונות. אני מאמין שאני שומע מוסיקה טובה.

לא מזמן ראיתי מישהו עושה תנועות מוזרות, כאילו יש לו גיטרה ביד. אני מאמין שהוא שומע מוסיקה טובה, וזאת על אף שסביר להניח שאני לא הייתי מעז לשמוע את אותו דבר. אבל אנשים כאלו הם נדירים, רוב האנשים שבאוזניהם תקועות אוזניות נראים כמו שחקני פוקר, או כאילו הם מצותתים עכשיו לחדשות עם יעקב אילון ומיקי חיימוביץ'.

ובכל זאת, הִתְרָבּוּת בני הנוער שלובשים צורה של "תראו איזה ערס עבריין מסוכן אני, יש לי ניטים בכל הגוף" אבל בורחים כשעושים להם "בּוּ", עולה ביחס ישר לכמות הזבל המוגדרת בטעות כמוסיקה. אין דרך אחרת לתאר את הצלילים הבוקעים ממכשירים צרודים ומיני-רמקולים חסרי איכות, אלא רק כזבל. התופעה של "מוסיקה שחורה" (במרכאות כמובן) כמשהו שנראה גזעי (או א-גזעני) היא לא יותר מעוד רוח נושבת, אבק פורח, ציץ נובל, צל עובר או ענן כלֵה. הרי ברגע ששדרן כלשהו בתחנה צבאית כלשהי יחליט שנמאס לו, כל הילדודסים עם הרעשנים יעברו לשמוע טונים אחרים. האם הם מבינים משהו במוסיקה? האם יש להם טעם משלהם? במישור הזה, של סֵבל הנסיעה באוטובוס, אני מעדיף להצטרף לצד של אחותי ואן-גוך שמורדת בזאטוטים המרעישים.

אין מה לעשות, מוסיקה שחורה טובה לא תבקע לעולם מגרונה של בלונדינית צנומה (אנורקטית/נרקומנית/חולת נפש) אלא רק מגרונותיהם של ענקיות שחורות (וסליחה על הביטוי. הכוונה כמובן חיובית, למי שלא הבין).

אז כן, לסיכום, מוסיקה טובה אפשר להגדיר גם באופן אובייקטיבי כ"משהו שעושה לאדם השומע אותה (והרוצה לשמוע אותה) טוב". לא צריך לאהוב סוג מסוים של מוסיקה בשביל להוכיח לאחרים (באפס ידע, אולי) שהיא טובה, שיש בה משהו שאוהבים.

והנה הדרך לגלות מיהם השומעים מוסיקה טובה: אלו ששומעים מוסיקה כי הם רוצים לשמוע אותה, לא כי הם רוצים שכולם ישמעו שהם שומעים אותה. לאלו שנעשה להם נעים בגוף רק משמיעת המוסיקה שלהם, רואים כולם. אני גם מעריך.

מכיוון שמוסיקה טובה (לפחות בשבילי) מכילה גם מילים ראויות, אצרף את אחד האהובים עלי, זוהי הרצועה העשירית מתוך הדיסק השני של איה כורם (מי כבר שם לב שאני אוהב לשמוע אותה?)

האלים החדשים
מילים ולחן: איה כורם

נתפלל לטלוויזיה ויום אחד נהיה מפורסמים,
אם לא אנחנו, מי יתן שילדינו התמימים,
ונעבוד אותה בערב מול מסך ענק,
נמחא כפיים בפרסומת ונבכה לה ונצחק…

היא תגמול לנו בלייב מול הקהל שבאולפן,
ונחייך יפה כשידלק לו אור אדום קטן,
ואולי נזכה במכונית או בחופשה על הגלים,
תרימי טלפון לבדוק שיש שם טלוויזיה בכבלים.

אבל בשביל המזל ושיהיה לנו קל,
אז נאמין…נאמין…
שתמצאי לך חבר ושאחיך יסתדר,
אז נאמין…נאמין…

נשתחווה לאלוהי האינפורמציה החדשה,
והוא ישיב לנו ברוחב פס, במהירות גלישה,
כי לא נולדנו לחכות כדי לדעת את הכל,
ואם נבין מה שכואב לנו, אולי פחות נסבול.

אבל בשביל המזל ושיהיה לנו קל,
אז נאמין…נאמין…
שתמצאי לך חבר ושאחיך יסתדר,
אז נאמין…נאמין…

נמציא לנו שמות, אפילו ננהל רומן,
כי כמה קל להיות אנחנו במרחב המקוון,
ונחפש שוב את השם שלנו כדי למצוא איזכור,
נגיד את כל מה שבלב שלנו רק לזר גמור.

אבל בשביל המזל ושיהיה לנו קל,
אז נאמין…נאמין…
שתמצאי לך חבר ושאחיך יסתדר,
אז נאמין…נאמין…

שלח מאמר זה באימייל שלח מאמר זה באימייל
הדפס מאמר זה הדפס מאמר זה

8 תגובות ל“מי שומע מוסיקה טובה”

  1. מאת אריאל:

    ואני אומר לא משנה אם המוזיקה שאתה שומע אהובה וטובה עליי או לא, בבקשה ערס יקר, תשמע אותה לעצמך באוזניות ולא ברקמול עם איכות מחרידה.

  2. מאת akiva:

    פעם ניגשתי לערס אחד והצעתי לו את האוזניות שלי, הוא אמר משהו על זה שזה לא אותו החיבור שיש לו בפלאפון וכיבה את המוזיקה אני כמובן התנצלתי ואמרתי שאין לי כאן מתאם… 😉

  3. מאת shooshooo:

    בקשר לקול של בלונדינית צנומה, הייתי מסייג עם diana krall ועוד כמה בודדות שכמותה.
    אבל אני בהחלט מסכים איתך.

  4. מאת idan44:

    אני מסכים איתך מילה במילה!

    היום המוזיקה מחרידה!!!
    אין נשמה ואין לב, רק רצון לכסף "קל" ו"מהיר".

    אני באופן אישי בתור ילד אוהב לשמוע שירי ארץ ישראל הישנים.

  5. מאת חתול:

    אתה מדבר על מוזיקה טובה ואז מביא בתור דוגמה את איה כורם?
    בדיוק אחת ששייכת לגל הזמרות החדשות שאני לא מבדיל ביניהן.

  6. מאת tsabar:

    חתול – גם אם הייתי מביא שלמה ארצי היה מי שעונה את התשובה שלך.
    הפרדתי במקצת את השיר מהכתבה עצמה, והוספתי שזה טעמי האישי, למען הסר ספק.
    אגב, אני לא ממש אוהב את כל צעירי "רימון", אבל דווקא איה כורם נכנסה לי טוב לאוזן.

  7. מאת Ddorda:

    אני אישית מאותם אנשים עם הגיטרות (לפחות הייתי עד שהתחלתי לשמוע רק מוסיקה חוקית, היום אני בקושי שומע מוסיקה וממש חבל לי, מישהו קונה לי ליומולדת דיסק של Avantasia?)

    חתול: אז לא קראת את מה שהוא כתב, זה לא משנה אם זה זמר ענק שכולם לוחשים את שמו בלילה, העיקר שהוא עושה לך טוב.

  8. מאת טל:

    דור, אין דבר כזה מוזיקה לא חוקית ומכאן – אין דבר כזה מוזיקה חוקית.
    אמנים מתחילים להבין שלא כדאי להלחם באינטרנט ושיותר שווה להם להפיץ את המוזיקה שלהם בחינם באינטרנט כי אז יש להם קהל גדול יותר של מאזינים וכך ההופעות שלהם ממלאות אולמות גדולים יותר.