צבר – בלוג עם קוצים

הערה חשובה: מאמר זה הינו מאמר מחאה ציני ומכוּוָן לממשלה הנוכחית, שכנראה כמו קודמתה לא עושה מספיק בעניינו של גלעד שליט. אני מבקש סליחה מראש ממי שעלול להיפגע ממאמר זה.

רון היקר שלום.

מה שלומך בכלא האיראני? האם אתה שומע חדשות?

בקרוב כנראה אצטרף אליך במסעינו לעבר המוות האיטי והמבודד לחלוטין משאר העולם.

אומרים לי פה, שבישראל לא מראים סימני התעוררות בנושא שלי, וכנראה באמת אין להם מושג איך לחלץ אותי מפה במבצע צבאי ו/או מדיני.

דווקא סיפרו לי שההורים שלי עושים רעש תקשורתי גדול בישראל, אבל אני לא שמעתי רמקולים קוראים בשמי.

רציתי לספר לך שבקרוב אני שוב עובר מרתף. כל כמה חודשים אני עובר מרתף.

אבל לעבור מרתף זה לא כמו לעבור דירה בישראל. פה אין לי הרבה ובעצם חוץ משלושת החמאסניקים שיושבים איתי במשמרות אני לא לוקח איתי שום ציוד אחר.

מעניין מה שלומך. האם גם אתה עובר מרתפים או שבאיראן יותר בטוחים בכך שכוח ישראלי מיוחד לא יבוא?

תאמין לי רון, אני לא מבין את הראש של החמאסצ'יקים שאיתי. אחרי יותר מ-3 שנים אני די בטוח שאף אחד לא יבוא להציל אותי מפה, לכן למדתי ערבית כדי לתקשר טוב יותר עם שלושת החמאסצ'יקים.

אחרי הכל, מה כבר נשאר לי בחיים האלו? לפי איך שהמצב נראה, עברית אני כבר לא אחזור לדבר…

אומרים לי פה שאין להם מה לעשות איתי, אם הממשלה הישראלית לא תשחרר את המחבלים אז הם כאילו לא השיגו כלום במאמץ לחטוף אותי. הסבירו לי שזה לא שהם מעוניינים בי, דווקא מאוד רוצים לשחרר אותי, אבל ההישג שלהם בחטיפה, הוא לא בחטיפה עצמה אלא בשחרור המחבלים תמורתי.

לך תבין את הראש שלהם. שלהם = משני צידי הסכסוך. למרות שהחברים שלי פה לימדו אותי ערבית והתווכחו איתי בקולי קולות על הסכסוך הישראלי-פלשתיני (עד כדי כך בקול, שמיד באותו לילה עברתי שוב מרתף), לא הצלחתי להבין. אני גם לא מבין את האידיאולוגים בישראל שרוצים להרוג את כל הערבים. פעם שמרו עלי 2 חמאסצ'יקים דווקא נחמדים מאוד. כל הזמן התנצלו שהם פוגעים בי בזה שאני פה, ושזה לא אישי נגדי (אחד מהם אפילו אמר לי פעם שאם הוא היה יכול לדבר על זה בחוץ הוא היה מכיר לי את אחותו הצעירה).

אבל אסור שאף אחד בחוץ יידע שאני פה. עכשיו בגלל שאומרים שכנראה הממשלה הישראלית לא רוצה אותי מספיק אז אין טעם להמשיך להחזיק אותי.

אמרו שאולי יעבירו אותי לאגף X בכלא בטחוני בדרום אספהאן ושאני יהיה בתא איתך.

אני לא יודע אם זה טוב או לא, לפחות יהיה לך עם מי לדבר. אני אוכל לעדכן אותך מה קרה מאז 1988 שבו אתה נותקת מהעולם, ועד 2006, המועד שבו גם אני נותקתי מהעולם.

אתה יודע שאני הייתי בן חודש וחצי כשאתה נפלת בשבי?

בשבוע הבא אני חוגג עם מוחמד את יומולדת 23. גם עבדאללה יגיע לכבוד היומולדת.

עבדאללה הוא חמאסצ'יק שעבר דירה לפרבר מרוחק בחאן-יונס בגלל עניינים משפחתיים ולכן הוא כבר לא שומר עלי פה, אבל מידי פעם הוא בא לבקר.

מביאים לי 3 רוגלך יבשים ליומולדת. יש מצוקת מזון פה בעזה. איך המצב אצלך באיראן?

בעצם מה אני כותב לך? אתה הרי לא יודע על קיומי, כי כשאתה נותקת מהעולם אף אחד חוץ ממשפחתי לא הכיר את שמי.

רון היקר, אתה לא לבד.

תהיה חזק,

גלעד.