מדריך לשר המתחיל במקרה של אסון

בבחירות האחרונות התמנית בפעם הראשונה לחבר כנסת, וראש הממשלה מינה אותך לשר בגלל התוצאות שלך בפריימריז. כל הכבוד. כעת קורה אסון שתופס אותך לא מוכן ואתה לא יודע איך להתראיין ולצאת מזה יפה. אתה יודע שגם ידך בדבר אבל אתה לא רוצה שאף אחד חוץ ממך ידע על זה גם כן. אנא קרא בעיון מדריך זה, בו תמצא את כל התשובות לשאלות שלא היה לך את מי לשאול.

בשעות אסון אלו, שאליו אף אחד לא הכין אותך מראש, דורשים את מוצא פיך בכל ערוצי התקשורת, כי אתה השר האחראי על ______ (אם יש לך תיק ואם אתה יודע מה הוא, השלם לבד. אחרת, זה לא באמת חשוב. אם אתה שר האוצר, אתה צריך טיפול מיוחד, כי המקרה שונה לגמרי. אל תדאג, לא נפקיר אותך לגחמות התקשורת ונטפל גם במקרה שלך בהמשך המאמר).

כולם יודעים, וגם אתה, שהכתובת הייתה על הקיר זמן רב. זה לא אומר שמותר לך לומר את זה בקול רם. אתה צריך לדבר רק פוליטיקלי קורקט, ולא לחדש שום דבר. הסיבה פשוטה: כל דבר חדש יפגע בך ובחבריך למושב הלצים אשר בירושלים.

כן, אני יודע שרצית לרוץ לכנסת בשביל לשנות ולעשות ולתקן את המחדלים שהפריעו לך בעשרות השנים האחרונות. לצערי, מאז שהתמנית לתפקידך הבנת כמה זה קשה גם לשמור על הכסא וגם לשנות דברים, וצריך לומר את האמת: העדפת לשמור על הכסא כי רק מפה אתה יכול לשנות. זו טעות קטנה, כי זה גלגל שחוזר לנקודת ההתחלה: ממרום מושבך גילית שאתה לא יכול לשנות וגם לשמור על הכסא. לכן נשארת בכסא. תפנים את העניין, אבל אל תחצין. בטח שלא עכשיו. עד עכשיו לא שינית כלום והמדינה הייתה יכולה להתנהל גם בלעדיך. אז כן, כמו שהבנת, אף אחד לא צריך אותך בתפקידך שם, כי לא שינית כלום. אבל צרת רבים – גם כל חבריך למושב הלצים אשר בירושלים לא עשו כלום מאז הקלפי ולכן אף אחד לא באמת צריך גם אותם. המדינה מתנהלת מעצמה כאילו אתם לא שם, ואתם שם כאילו אין לכם מדינה לנהל. כמובן שאל תספר את זה לכתב שמראיין אותך.

הדבר הראשון שתאמר לכתב לעניני ______ (השלם בעצמך, בשעה זו כל הכתבים בכל הערוצים הם כתבים לענייני האסון הנוכחי) צריך להיות תנחומים למשפחות הנספים. זה נכון שאתה לא מכיר את הנספים ואתה לא תהיה בהלוויות, וגם אם תגיע להלוויה או שתיים – זה בעיקר כי זה מצטלם טוב בתקשורת ואתה לא תבזבז שם יותר מ-10 דקות ו-2 משפטים לכל קרוב משפחה. אף אחד לא נכנס לנעליך בשעה זו, ולכן אתה יכול לומר עד כמה זה קשה לך, ואפילו – בגלל שיש לנו מדינה קטנה – לשתף את הצד האישי שלך באסון. אתה יכול כמובן לזרוק שטויות לחלל האוויר, אבל כדי שאף אחד לא ילך באמת לבדוק זה צריך להיות קצת רחוק ממך: חבר של בן-דוד של השכן שלך נפגע באירוע. נשמע מעולה – ואפילו יש בזה קצת אמת: הוא אומנם לא אושפז ולא נפצע בגלל האסון, הוא פשוט נפגע עד עמקי נשמתו מהשוטר שצעק עליו "אידיוט, תתרחק. מסוכן לעמוד פה". אחרי 26 שעות שהשוטר עובד רצוף, הוא היה עצבני ואפילו גרר קצת בכוח את הקרוב-הרחוק שלך, אבל אלו כאמור פרטים שאף אחד לא צריך לדעת, אז אל תיכנס לזה. הוא נפגע באירוע, ויש לך קשר אישי לנפגע באירוע. נשמע טוב.

עד כאן הפתיח. כעת אתה צריך לגשת למנה העיקרית: איך מטפלים באסון ומה גרם לו. אם זה אסון מתגלגל שהוא עדיין פוגע, חשוב שקודם כל תרחיק מעליך את חיפוש האשמים כמה שרק אפשר. אם למשל האסון ייגמר רק בעוד כמה ימים, תגיד שבגמר האסון יהיה מספיק זמן לחפש אשמים ושעכשיו זה לא הזמן, כי אתה עסוק עד מעל לראש בטיפול באסון. זה שאתה רק שר _____ (אל תתביש למלא גם אם אתה תיק בלי שר/ שר בלי תיק/ שר לענייני שום-דבר כי ראש הממשלה דואג לחבר'ה), וזה אומר שאתה לא בהכרח עסוק בשעות אלו, לא אמור לעניין מישהו. אם תיראה עסוק, יניחו לך לנפשך יותר בקלות. במקרים קיצוניים, אם הראיון מתמשך מעבר ל-3 דקות, אתה יכול לומר שאתה מצטער אבל אתה חייב לרוץ לטפל בעניינים חשובים ופשוט לעזוב את המראיין פעור פה לנוכח עזיבתך הפתאומית. אל תדאג, הוא לא יקלל אותך בשעה זו, ובטח שלא מול המיקרופון שבידו. כך תצא נקי גם הפעם מראיון חודרני ומציק.

ככל שזה נוגע לועדות חקירה, אתה צריך להיות זהיר במה שאתה אומר ואיך שאתה אומר את זה. אומנם ועדות החקירה שהיו במדינתנו תמיד תפסו אשמים, אבל במעט מאוד פעמים גם קרה לאשמים משהו. בד"כ, הדבר הכי גרוע זה ועדת חקירה שמוצאת את השר ל_____ אשם במחדל והוא נאלץ להתפטר. זה לא אומר הרבה, כי הוא ימשיך לשבת במושב הלצים אשר בירושלים, ובמושב הלצים הבא הוא יהיה שר לענייני שום-דבר-אחר. הפנסיה שלו מובטחת, ידידי, אבל לא כדאי לך לפגוע בו כי הוא חבר שלך ושניכם יושבים יחד, כסא ליד כסא, בשולחן יודעי הדבר אשר בממשלה.

אז מה אתה כן יכול לומר?

ובכן, הכי חשוב שתעשה פרצוף של אומר משהו. משהו כגון: "הנחיתי את כל הכוחות לצאת ל_____, ביקשתי מהשר ל_____ את עזרתו ב_____, וכמו כן יגיעו עובדות סוציאליות לטפל בכל הנפגעים (ואל תזכיר עכשיו שוב את הקרוב הרחוק שלך!!). אז זה נכון שיגיעו שתי עובדות סוציאליות בלבד לטפל במאות הנפגעים, ושהם יהיו במשרדיהן בשעות מסוימות ביותר, והטיפול יארך כ-4 דקות בממוצע לנפגע. עזוב, למרות שזו האמת העגומה, זה פשוט לא נשמע טוב. מספיק שתגיד שיגיעו עובדות סוציאליות למקום, רק כי ביקשת משר הרווחה. יצאת גדול. במידה שאתה שר הרווחה, כמובן שאתה צריך להגיד שהעובדות הסוציאליותיגיעו ביוזמתך למקום. וכמובן – שום מילה על כמות העובדות הסוציאליות.

בענייני חקירת האסון, הדבר הכי טוב שיכול להיות במקרה זה, זה התערבות, אפילו קלושה ביותר, של כוח עליון. לא בהכל ניתן להאשים את הערבים, אבל אם ניתן אז גם זה טוב. לדוגמא: אם זה אסון שהיה מרוסס בגרפיטי ענק על הקירות בכל העיר, וכולם חזו שהוא יקרה אבל אף אחד לא ידע בדיוק מתי – אז זה ברור שזה כוח עליון, כי רק הוא תיזמן את זה לעכשיו ולא דחה את האסון לתקופת מושב הלצים הבא. אל תאמר את זה ככה, כי זה לא נשמע טוב, אבל בכל זאת עליך לנסות להאשים כוחות עליונים. אם בכל זאת המראיין לוחץ עליך, אתה תמיד יכול לזלזל באינטיליגנציה שלו. אחרי הכל, אתה חושב לעצמך, אם הוא היה חכם הוא לא היה הולך למקצוע שבו הוא יצטרך להלחם כל הזמן על מקומו ולקבל משכורת רעב – אם הוא היה חכם הוא היה מגיע למעמדך – לץ במושב לצים. אתה החכם פה. כן, כן, אתה יכול לומר למראיין שהוא לא מבין, ולחזור על המשפט הקודם. אפילו אם תחזור עליו מילה במילה ולא תבהיר את מה שאמרת, והמראיין שוב יתקוף, אתה יכול לומר לו שוב שהוא לא מבין ולחזור פעם שלישית על המשפט הסתום שאמרת. זה בסדר גם אם אתה בעצמך לא מבין מה בכלל אמרת, העיקר שאתה יכול למשוך את הראיון עם משפט סתום אחד עד לנקודה שבה אתה תוכל לברוח מפאת הזמן הקצר העומד לרשותך והעובדה שאתה ממש עכשיו הולך לעזור לכוחות הצלה לטפל בנפגעים בשטח, ולכן עזיבתך דחופה ביותר.

לא בטוח שזה טוב כ"כ לדרוש ועדת חקירה: קודם כל כדאי מאוד שתבדוק מי היו האחראים במשרדים הנוגעים בדבר במושבי הלצים הקודמים בעשרות השנים לפני שהאסון קרה. אם הם חברים שלך או יושבים איתך לארוחות צהריים, אל תדרוש עכשיו ועדת חקירה, ותבהיר שיהיה עוד מספיק זמן לחקירת האסון. בינינו, הרי בעוד שבוע כל אמצעי התקשורת יהיו עסוקים בשטויות וישכחו את האסון. גם הזיכרון הלאומי קצר כמו הפתיל של הנהג העצבני שעקף אותך בכביש. הדבר היחיד שיקרה כאן בעוד שבוע שקשור לאסון הזה, זה רק הקימה של משפחות הנספים מהשבעה. לעומת ההלוויות, את זה לא מראים בטלויזיה. לכן אתה מוגן יחסית, אף אחד לא ירדוף בעוד שבוע אחרי האשמים ואתה תוכל לחזור לשגרת יומך ולהמשיך לצעוק על לצים מהאופוזיציה מעל דוכן מושב הלצים אשר בירושלים.

אחד הדברים הטובים שאתה יכול לעשות הוא לתאם מבעוד מועד עם שר האוצר על כך שהוקצו תקציבים מיוחדים, אפילו מומלץ לתאם כמה הוקצה, ולהאשים אותו שמשרדו לא העביר למשרדך את הכסף לזה. הוא כמובן יכול להאשים אותך בחזרה ולטעון שהתקציבים הועברו ושאתה לא פיזרת אותם לאן שצריך. זה עובד מעולה, חבר, אבל תדע לך שהתקשורת ו/או ועדת חקירה עתידית עלולה להגיע לנושא הזה. אם היו דיבורים כלליים על אפשרות של אסון כזה לפני מספר חודשים עם משרד האוצר ויש בקשה לתקציב אבל לא התקבלו שום החלטות סופיות או משמעותיות או כאלו ששופכים אור על חוסר העשייה שלכם, זה מצב טוב. לדוגמא: בקשה לתקציבים ממשרד האוצר שעוד לא נענתה. ככה כולם מכוסי תחת.

ועכשיו חשוב שתזכור: בכל מקרה של אסון שבו טמון מחדל גדול, בין אם זה משבר המים האינסופי, המלחמה בלבנון בשנת 2006, השרפה הגדולה בכרמל בשנת 2010, או רעידת האדמה בשנת 20XX, המוצא היחיד של הנפגעים הוא אנשים טובים מהעם שעוזרים להם. אין מה לעשות, הכסף בקופת האוצר מועבר למשכורות לאנשים שמנהלים את המדינה ולא לתשתיות וכוחות הצלה נחוצים. לכן העם משלם יותר ומקבל פחות, כי העיניים שלך ושל חבריך למושב הלצים גודלות עם הגידול בתקציב. הרי ברור שאי אפשר לקלוט עשרות אלפי מפונים ורק העם יוכל לעשות זאת. אין מה להשוות את כמות הכסף שהמדינה תצטרך להשקיע בבניית מקומות עבור אירוח עשרות אלפי מפונים ביום פקודה, לבין מה שמשפחה ממוצעת תצטרך להשקיע עבור אירוח משפחה אחרת בביתם. ואם ימשיכו להיות מספיק משפחות מארחות, מושבי הלצים יוכלו להמשיך לחגוג כרגיל. אין לך ממה לחשוש, העם טוב מידי בשביל נבחריו. וגם טיפש מידי: גם בפעם הבאה העם ילך לקלפי ויצביע לך, פשוט כי יצאת טוב בתקשורת מהאסון הנוכחי. ובעצם – מי יזכור עד הקלפי את האסון?

עכשיו בוא נעבור איתך למקרה המיוחד שבו אתה במקרה שר האוצר. פה מונחת לפניך בעיית התקציב של כוחות הבטחון וההצלה, ואתה צריך להגן בחירוף נפש על משרתך ולהסביר למה לא העברת תקציבים למרות שנתבקשת לכך ולמרות שהכתובת הייתה על הקיר שתהיה קטסטרופה אם לא יגיעו תקציבים. זה בסדר, אל תשתנק מדמעות, אתה שר האוצר החזק של המדינה ועומד על הרגליים האחוריות כדי לא לחרוג מהתקציב. לא סתם הוסיפו את חלם לרשימת המדינות המפותחות. אז זה נכון שבמכתבו מתאריך _____ ביקש ממך השר ל______ תוספת דחופה בהולה ומיידית של כ_____ אלפי/מיליוני ש"ח, אבל הבעיה היא לא עם המכתב הזה אלא עם נציגי ההסתדרות שבגללם העובדים מאוגדים. זה שאתה צחקקת לעצמך כשראית את המכתב ושמרת על יד קפוצה וענית ביובש במכתב בלי תוכן ממשי זה שום דבר. אתה היית יותר משמח להעביר את התקציב, אלמלא ההסתדרות הייתה דורשת _____. זה בסדר, גם מפה אתה יכול לצאת נקי.

ודבר אחרון: גם אם מינו בסוף ועדת חקירה, אל תפחד. גם אם ימליצו לך להתפטר, דע שזה רק מתפקיד שר ולא מתפקיד לץ, ובמושב הלצים הבא, אם בעזרת השם המפלגה שלך תהיה חלק מהקואליציה, אתה שוב תחזור למשרד השר ותבטיח לשנות.

הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם. את המשכורת שלך.

המאמר נכתב בשעת אסון השרפה בכרמל, הוא ציני מאוד ומכוון לאוזלת היד של הממשלה בנוגע לאסון. אני מראש מבקש סליחה מכל גולש/ת אשר עלול/ה להיפגע מתוכן מאמר זה.

"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב" (תהילים פרק א' פסוק א')

שלח מאמר זה באימייל שלח מאמר זה באימייל
הדפס מאמר זה הדפס מאמר זה

3 תגובות ל“מדריך לשר המתחיל במקרה של אסון”

  1. מאת לילך:

    בועז היקר,
    אכן: כרוניקה של כישלון ידוע מראש.
    אתה כותב נהדר, המשך!
    חג שמח ושתיפסק כבר הבערה, אמן!
    לילך

  2. מאת Ddorda:

    עוד כתבה מצוינת מבית היוצר "צבר". מחכה לפסוט הבא (ושיבוא מהר יותר).

  3. מאת אלעד:

    אני מסכים עם דור. רשומה מצויינת. כל הכבוד.

השארת תגובה