רגע של פרנויה

בהזדמנות מסויימת נאלצתי לנסוע לבקר את משרדי חברת האוטובוסים שבה הוצאתי את כרטיס הנסיעה הסטודנטיאלי שלי (ע"ע רב-קו ^[1]).

במעבר בין המשרדים השונים, הגעתי למשרד שבו מחשב שמחובר לקורא כרטיסים, והאיש מאחורי השולחן שמח לעזור לי בפנייתי, ותוך כדי הוא בדק את זהותי ואת הכרטיס על שמי.

לא יותר מידי הופתעתי כשגיליתי שמקליטים את כל נסיעותי בתחבורה הציבורית. אני יודע שנתונים דיגיטליים נמצאים אצל החברות השונות בכדי להיכנס למסד נתונים, ובכל זאת אני עדיין תוהה האם המדינה הנפיקה כרטיסי רב-קו רק כדי לעקוב אחרי כולנו.

חשש קל התגנב לליבי – האם אני צריך לוותר על המחיר הטוב רק כדי שהאח הגדול יסיר את עינו ממני?

אבל אז נזכרתי, שממילא חיי כבר מזמן אינם פרטיים:

– עובד חברת סלולר יכול לדעת עם מי אני מדבר, מתי וכמה, ואולי אפילו על מה אני מדבר.

– עובד של ספקית האינטרנט (ואולי גם התשתית) יכול לדעת לאן אני גולש, מה מעניין אותי, וכו'.

– עובד גוגל יכול לקרוא את האימיילים שלי, לדעת מה חיפשתי ועל מה הקלקתי בתוצאות. הוא בטח לא ישכח לדלות נתונים נוספים מחשבון האדסנס שלי.

– עובד קופת חולים יכול לדעת הרבה על מצבי הבריאותי. אם הייתי צעיר ב-2-3 עשורים, סביר להניח שהוא היה יכול לדעת את מצבי הבריאותי עד 9 חודשים לפני שנולדתי, ואפילו אם היו סיבוכים בדרכי מהגלגול הקודם לגלגול הנוכחי.

– עובד בבנק יכול לדעת איפה אני עובד, כמה אני מרוויח, ובמחי שליחת שאילתא לחברת האשראי גם לדעת איפה אני מרכז את קניותי, כמה אני קונה, איפה אני קונה ואיפה אני מעדיף לבלות.

– ומעל הכל, עובד של כוחות הביטחון יכול להיחשף לכל המידע הזה גם יחד, מה שאומר שאם הייתי מתעסק בטרור, נניח, היום כבר כמעט אין צורך לעקוב אחרי פיסית כדי לדעת בדיוק מי מה ומתי.

ואחרי הכל אני מביט בשלל כרטיסי חבר המועדון שבארנקי ומבין שעובד ברשת מזון גדולה יכול לדעת בדיוק איפה אני גר, מה קניתי אצלם בשנים האחרונות, מה אהבתי, מה חזרתי לקנות, איזה פרסום ממוקד גרם לי לבוא לסניף, וכו'. אחרי הכל, הפרסום הממוקד מתבסס על הנתונים האלו בדיוק.

מזל שאינני משתמש במערכת הפעלה סגורה או דפדפן סגור, כי מי יודע עד כמה הפרטיות שלי הייתה נשמרת בתוך המחשב שלי (נא לא לצטט את המשפט הזה בתגובות. אינני מאמין גדול בקונספירציות). אבל בסדר, בשביל זה המציאו את מיחשוב הענן.

ניסיתי להתנחם בעובדה שכל עוד אני ממשיך להיות איש פשוט וישר, לא עשיר מידי ולא מתעסק בפלילי/בטחוני, אני בסה"כ אחד מכמה מיליונים כאלו בישראל בלבד. אין סיבה שמישהו באמת יחפש כזה מידע עלי. אין סיבה שעובד חברה כלשהי יחטט ב"תיק האישי" שלי בשביל להצליב נתונים ולראות את מה שמעבר לסטטיסטיקה היבשה או למידע שנגיש לחברה שבה הוא מועסק. אני לא באמת מעניין.

אבל נו, אם המדינה רוצה גם לדעת אפילו איפה אני נוסע, לאן ומתי, כנראה שהחוק הביומטרי ^[2] בא רק כדי לסתום את הגולל ^[3] על הפרטיות שאבדה לנו.

ואני באמת מתחיל לתהות עד כמה רחוק יגיעו הרשויות ככל שהטכנולוגיה תתקדם. ואולי יבוא יום שבו נתעורר ונגלה שהמציאות ההזויה של "1984 ^[4]" הפכה לסיוט שהתגשם. אני נזכר במשל על הצפרדע, שאומר שאם זורקים צפרדע לסיר עם מים רותחים היא מיד קופצת החוצה, אבל אם זורקים אותה לסיר עם מים פושרים ומחממים אותם לאט לאט, אז עד שיהיה לה חם מידי והיא תרצה לקפוץ, היא תהיה תשושה מידי בשביל לעשות את הצעד הזה. כנראה שמְנָת המשכל של העם היושב בציוֹן דומה לזו של הצפרדע, אחרת איך נסביר לילדינו איך נתָנו לזה לקרות?

קישורים

גוגל תצחק אחרונה ^[5], ניצן ברומר

מה גוגל יכולה לדעת עליכם ^[6], גיא מזרחי