- צבר – בלוג עם קוצים - https://tsabar.no-ip.org/blog -

להציל את הכדור

הכדור אצל גרשון, הוא מעביר לבנאדו. בנאדו נוהג במהירות מופרזת ומעביר את הכדור לתמוז, הוא בועט אותו ו…

הפסקת חשמל.

מי הציל את הכדור ביום חמישי בערב, שעת כדור הארץ?

גם אני כיביתי את האור ביום חמישי בשעה 20:00, אבל להבדיל מכמה אנשים, פשוט יצאתי מהמשרד בעבודה והלכתי הביתה. עם כמה שאני רואה את עצמי "ירוק", הקטע של "שעת כדור הארץ" זו שטות מוחלטת.

שלא תבינו לא נכון: בחנות הדיו צוחקים עלי כי אני קונה דיו תמיד לפני תקופת בחינות, ורק כי הדיו הקודם התייבש לי במדפסת. אם היה צד שלישי לדפים, הייתי מדפיס גם עליו. אני בין הבודדים שמגיעים לסופר עם השק הירוק.

אבל לכדור הארץ אין שום בעיה, ואנחנו לא צריכים לנסות להציל אותו. אנחנו חושבים שאנחנו סופרמנים ששומרים על הכדור היקר? הכדור הזה היה פה מיליארדי שנים לפנינו והוא ישאר להסתובב סביב השמש עוד מיליארדי שנים אחרי שנכחיד את עצמינו. הבעיה היא לא של הכדור הכחול היפה שעליו אנחנו (לבינתים עדיין) חיים, אלא של החיים עליו – שלנו. אנחנו אחראים לנזק העצום שמתחולל סביבנו, שהאשמה העיקרית בו היא לא אחרת מאשר אותה התרבות שמובילה את המהפכה הירוקה בגרוש: תרבות הצריכה.

המשוואה די פשוטה: צריכת יתר = ניצול משאבים. הבעיה טמונה בעובדה שאנחנו צורכים את עצמינו לדעת. קונים מה שלא תמיד צריך, לא חושבים על מה מזיק לסביבה (או לעצמינו) אלא רק מה יותר זול. אין צורך להכביר מילים, אבל הבעיה היא לא בצריכת אנרגיה, אלא בייצור שלו. מעניין שעד היום, אף מיליארדר משועמם עוד לא רישת את אפריקה בלוחות סולאריים (טוב גם לכלכלה האפריקאית), עוד לא בנה סכרים ענקיים באוקיאנוסים ע"מ לנצל את כוחות הגאות והשפל, עוד לא הקים עשרות אלפי טורבינות רוח – ואלו הפתרונות הפשוטים יחסית. אנרגיה יש לנו בשפע מהטבע, רק צריך לנצל אותה נכון ולא לשרוף דינוזאורים.

הבעיה שלנו היא לא (רק) צריכת האנרגיה, אלא צריכת החומר. ניצול חומרים מהטבע והפיכתם בתהליך כלכלי-חברתי-צרכני לזבל שאינו מתכלה ואינו ניתן למיחזור (אפילו אם רק בגלל עלויות גבוהות), הוא הגורם שימיט עלינו את האסון האקולוגי הבא. ואנחנו חברה שקונה את עצמה לדעת רק כי הכל ב-9.99, ללא כל התחשבות בעלות האקולוגית של המוצרים. מי שרוצה להיות ירוק אמיתי, צריך פשוט לצרוך פחות. לקנות פחות זו האטת הכלכלה, אבל גם האטת החורבן. כשהכל נגיש וזול, ורוב המוצרים הם גזירת כליה למשאבי הטבע, זו בעיה. לשקית מתייחסים כאילו היא עולה אגורה ואפשר להשתמש בה ולזרוק, אבל המציאות היא פצצה מתקתקת בכל מה שנוגע לנפח ורעילות הפסולת המיוצרת ע"י החברה המערבית לאחר המהפכה התעשייתית. ואם המהפכה הזו הייתה מתרחשת לפני 500 שנה, איזה עולם היינו מקבלים? מלא רעלים וזבל. תחשבו לרגע שזה העולם שתתנו לילדיכם. נורא?! מאוד.

אז כיביתם את האור לשעה והרגשתם שהנה – ממש כאן ועכשיו – אתם מצילים במו ידיכם את הכדור מהשמדה טוטאלית? תשכחו מזה: שעה אחת בשנה זה 0.01% מהזמן, וכמות החשמל שנחסכה בטלה בשישים יחסית לכמות החשמל המופקת מידי יום. כל הסיפור של שעת כדור הארץ הוא לא יותר מצפירת ארגעה למצפון של אלו שגורמים את הנזקים הכי גדולים. וצפירת הארגעה הזו באה מהכיוון הצפוי – תאגידי "רק תמשיכו לצרוך" בע"מ. הם אלו שמייצרים לכם את השקים הירוקים כדי להרגיע אתכם אבל לא בשביל שבאמת תשתמשו בהם, הם אלו שמבקשים לשלוח לכם את החשבוניות באימייל כדי להציל את הכדור אבל בעצם בשביל לחסוך מעצמם את תקציב הבולים, הם אלו שידאגו שתרגישו מיושנים עם בגדים שקניתם בעונה שעברה – גם אם הם תקינים לחלוטין, הם אלו שמכניסים חלקים זולים למכשירי החשמל כך שהם לא יחזיקו הרבה שנים ותחזרו לקנות אותם שוב, הם אלו שיביאו אתכם למצב של קניית מכשיר חדש במקום תיקון מכשיר ישן, הם אלו שיוצאים במבצעים של 2+1 כשאתם צריכים רק פריט אחד, הם אלו שגורמים לכלכלת סין לצמוח בקצב של מספר-דו-ספרתי אחוזים בשנה. הם אנחנו. אנחנו העולם.

אז מה אם יש לנו רכב פרטי משלנו? אז מה אם יש לנו סוללות נטענות בפלאפון/מצלמה דיגיטלית/לפטופ? נו באמת, העיקר שלקחנו שקית אחת פחות מהסופר. אנחנו הרי מצילים את הכדור…

בואו לא נקנה גם את הרעיון הזה, בואו לא נחיה באשליות. לא את הכדור אנחנו צריכים להציל, אלא את פרצופינו המבויישים כאשר נמסור את שרביט השליטה בכדור לדור שיבוא אחרינו.