אל "תיידעו" אותי, אני כבר יודע

מידי פעם דואגים החברים לשלוח לי תזכורות לתאריכים יפים.

הנוסח די אחיד וחוזר על עצמו כל כמה חודשים, עם שינויים מינוריים במספרים, ותמיד הדאגה הזו של "שלח לחבריך כי לא נחיה עד הפעם הבאה שהתאריך הזה יופיע".

אני יודע, בעוד יומיים יהיה ה-9/9/09.

ולא, זו לא סיבה מספיק טובה בשבילי "לעצור את החיים" ובמשך שניה להסתכל כמו טמבל על השעון שלי שיראה שעכשיו 09/09/09, 09:09:09.

באמת שהאימיילים האלו מיותרים. אלו שלא יהיו מתחת לשמיכה באותה שעה, כנראה יהיו תקועים באיזה פקק בוקר-גוש-דני רגיל, או אפילו – שומו שמיים – כבר בעבודה (או ביצפר). מבין כל אלו שאני מכיר, אלו שלא יהיו באף אחד מהמקומות המוזכרים לעיל, ממילא לא יסתכלו בשעון כי מנוחתם עדן כבר כעת.

זה נכון שעד ששוב השעון יראה לי את השעה היפה הזו גם מנוחתי תהיה עדן, ואפילו תחת ההנחה הסבירה שהנכדים יקנו לי עוגת יומולדת ל-120 ויגידו "סבא, שיהיה לך יום טוב". אבל מנגד, יש לי גם סיכוי לא רע להיות נוכח בזמן שהשעון יראה 10/10/10, 10:10:10, בעוד שנה וחודש ויום, ושעה ודקה ושניה.

אבל די, באמת. אם אני ארצה לראות את מופע התאריך הזה גם ביום חמישי, 10/9, אני פשוט אכוון את השעון שלי. על מה ההתלהבות?

ולכן אני אומר: תעשו לי טובה, אל תשלחו לי אימיילים מיותרים. חבל על השניות שאתם מתאמצים לקרוא אותם ולשלוח הלאה, אולי אחת מתוך אותן שניות מבוזבזות, היא עצמה גם תאריך יפה? טיפוסים מתימטיים כמוני (אל תדאגו, זה לא אני) יכולים גם להתלהב מתאריך ושעה שבו כל חלקי המספרים הם מספרים ראשוניים, או שכולם מתחלקים ב-12. האם תרצו שאטריד את תיבת האימייל שלכם בגלל זה?

מה שבטוח, אף אחת מהשניות הללו לא יחזרו עוד בתקופת חיינו ^[1].

איחולַי לחיים טובים וארוכים, מלאים רגעים יפים. זה הרבה יותר חשוב.

בעז.