בעקבות שי דרומי: האם הייתי צריך להישאר אדיש ולאבד את שמיעתי?

בעקבות הזיכוי של שי דרומי ^[1] אני מפרסם כאן לראשונה מקרה אמיתי שקרה לי.

באישון לילה התהפכתי בין חלום לחלום אחר, ופתאום שמעתי "קנאק" קטן מכיוון התריסים במרפסת ביתי. לאחר מכן הופיעה בתוך חדרי דמות שחורה ומאיימת. צללית שזזה בתוך חדרי באמצע הלילה היא לא סימן ללילה טוב.

ליד מיטתי אני מחזיק כלי משחית קטלני, לכן לאט ובזהירות – כדי שאף אחד לא ירגיש – הזזתי את ידי בשקט אל הנשק האישי שלי. אינני רוצה שמישהו ישים לב כרגע שאני ער ודַמי רותח לנקום.

הפתעה. גורם ההפתעה. רק בהפתעה גמורה אני אגמור את הסיפור עוד לפני שהוא יתחיל, ואשאיר את אשתי היקרה להמשיך לישון את שנת הלילה המתוקה שלה.

רק אם אני אצליח לתפוס את הנשק בידי לפני שמישהו פה ישים לב, רק אם…

אני הולך לחסל אותו. אין לי רחמים. לא יתכן שאורח לא רצוי יכנס לחדרי באמצע הלילה דרך החלון וגם יצא מזה חי. רק עוד טיפה וידי מגעת לנקום. האם הוא שם לב?

ראיתי אותו מתקרב אלי ולרגע חששתי, אבל הגעתי לפניו.

הרמתי את ידי במהירות והנחתתי עליו מכה אנושה. מזל שאשתי לא התעוררה, כי מהצרחות הייתי מאבד את שמיעתי.

טישטשתי ראיות ובבוקר היא אפילו לא ידעה על הרצח שאירע בחדר באמצע הלילה. אני מבחינתי לא התנדבתי לספר לה. היום זה מתפרסם כאן לראשונה.